|
היא עומדת בתחנה בודדה
סביבה המון דוהר אל היציאה
והיא מחכה לאהוב ליבה
דקה חלפה והתחנה התרוקנה
בודדי חיילים נשארו בתוכה
ולפתע חיוך רחב על פניה
הוא שב עליה
והיא בזרועותה מחבקת
את שערו כפחם מלטפת
ודמעה מעינה ניגרת
והוא שוב איתה
לתקופה כה קצרה הם מאוחדים כמזח וספינה. |
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "אני לא יודע
עברית".
- "ואנגלית?".
- "גם לא".
- "רוסית?"
- "טוב נו, שלוש
וחצי. בסדר?!". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.