הוא רכן אל לחייה ונשק לה על שפתיה. "אני אוהב אותך" אמר לה.
באותו הרגע היא מתעוררת מהחלום. היא קמה מהמיטה והולכת לשטוף
פנים. לאחר שהיא מתלבשת ומסתרקת היא מכינה לעצמה קפה ועוגה
לבוקר, מורחת על פניה את האיפור ומתכוננת לצאת. בדיוק אז הוא
עומד על מפתן דלתה וחוסם את דרכה. "אני אוהב אותך" הוא לוחש.
היא מתעלמת ממנו ויוצאת מהדלת, מתחילה את דרכה הארוכה לעבודה.

בהפסקת הצהריים היא מחכה בקיוסק, עומדת בסבלנות בתור, שוקלת את
האפשרויות שלה. היא יכולה להזמין בורקס וקפה, או קרואסון וקפה,
או סנדוויץ' וקפה, או אולי בכלל מיץ. המוכר לבסוף מתפנה אליה
ושואל אותה מה היא רוצה. היא מרימה אליו את מבטה, ואז היא רואה
אותו, עומד שם במקום המוכר, מביט עמוק לתוך עיניה ומחייך אליה.
היא מנסה להשתלט על הרעד בקולה ועונה "טוסט ומיץ תפוזים,
בבקשה".
בעבודה מזמנים אותה לריאיון עם הבוס. היא כובשת את ההתרגשות
והפחד הקל שמתחיל להצטבר בתוכה ועושה את דרכה למשרד. היא קולטת
את דמותו המוכרת משתקפת מבעד לחלונות במסדרון, ומגבירה את קצב
הליכתה. היא נוקשת על דלת משרדו של הבוס, וכשזה משיב "כן?"
והדלת נפתחת מתגלה כסא מסתובב בעל משענת גדולה שמסתירה את
היושב בו. היא ניצבת מול השולחן הרחב שמפריד בינה לבין הכסא
ואז לפתע הוא מסתובב ומגלה את עצמו, ומי זה אם לא הוא, יושב שם
במקום הבוס שלה, מזמין אותה בחיוך להתיישב.
במקום להירגע ולעשות כבקשתו, היא לוקחת צעד אחד אחורה, ואז עוד
צעד ועוד צעד, עד שהיא כבר בחוץ, ואז היא פותחת בריצה. היא
עושה את דרכה אל המעלית, כשמכל עבר האנשים מתבוננים בה, כולם
בעלי אותם פנים, הפנים שלו. היא מצליחה לתפוס את המעלית שנייה
לפני שזו כבר מחליקה למטה אל הקומה מתחת, והיא נושמת לרווחה
כאשר היא לוחצת על כפתור קומת הקרקע, רק כדי לגלות ששני הגברים
שנמצאים במעלית אתה הם הוא.
הדקות מענות אותה ככל שהמעלית יורדת באיטיות אל קומת היציאה.
כשהדלתות נפתחות, היא פורצת החוצה בסערה, וכמעט מפילה אשה עם
תינוק בעל אותם פנים מוכרות שרודפות אחריה בכל מקום. היא עוצרת
את נשימתה בבהלה, והאשה מביטה בה בכעס. "תיזהרי לאן שאת הולכת,
כמעט הפלת את התינוק שלי!" היא מנסה למלמל כמה מלות התנצלות,
ואז עיניה חושכות. האשה פתאום הפכה להיות גבר, וזה לא סתם גבר,
זה הוא! הוא אומר לה "אולי תעצרי ותסתכלי סביבך, יש עוד אנשים
בעולם הזה!"
היא פונה ממנו בבהלה ורצה לעבר המכונית שלה, שחונה בצד השני של
הכביש. התנועה די סואנת אך למרות זאת, היא בטוחה שתספיק לעבור
בזמן. היא לא מחכה ומתפרצת לכביש, כשפתאום נשמעת חריקת בלמים
מחרישת אוזניים, והדבר האחרון שהיא רואה הוא הרכב הכחול המוכר
שלו, ואותו יושב מאחורי ההגה, המום ונבהל, אינו יכול לעצור את
ההתנגשות הבלתי נמנעת.