יום אחד הוא פה, יום אחרי זה כבר לא.

וכולם בוכים, וכולם צורחים, ואף אחד לא שומע. אף אחד לא רוצה
לשמוע. ואתה מסתכל מסביבך. ופתאום שקט, הכל שקט. החיים ממשיכים
אבל בפנים יש שקט. שקט שחור. עצוב. יבש. ואי אפשר לשנות אותו,
הוא לא מוכן ללכת. וכל מי שהכיר, וכל מי ששמע, מנסה לעזור ולא
מצליח. וגם אתה, בתוך כל ההמולה, מנסה לעזור, מנסה למצוא נקודת
אור. אבל השחור סוגר עלייך, ואתה מחפש איך לצאת ולא מוצא.

והוא, הוא כבר רחוק. וכולם בוכים. וכולם צורחים ואף אחד לא
שומע. הוא הלך, יום אחד. ופשוט לא חזר. וכולם מחכים, אולי עוד
ישוב. אבל הוא כבר לא רוצה לחזור. טוב לו. טוב לו איפה שהוא.
הוא רואה את כולם מלמעלה. הוא חלק מכולם.

אף אחד כבר לא ישכח. טעות אחת קטנה לקחה אותו. טעות אחת, טעות
שאי אפשר לתקן. כל אחד עושה טעויות. הוא גם היה עושה טעויות,
ואת כולן הוא היה מתקן, תמיד משאיר דף לבן מאחוריו. אבל את זאת
אי אפשר לתקן, והוא השאיר דף לבן מאחוריו. דף לבן עם כתם של
דם. והעולם שקט, הכל שקט. וגם אם תצרח, אף אחד לא ישמע.

הוא לא ישמע. הוא רחוק. והוא לא רוצה לחזור. כי טוב לו.