לחצתי על הכפתור הזה עכשיו, שהיה כתוב בו "הוסף יצירה", אני
תוהה למה הם קוראים לזה יצירה, מה שאני הולך לכתוב כאן עכשיו
זה ממש לא יצירה, זה יותר בכיוון של מונולוג קטן, האמת שהייתי
רוצה דיאלוג אבל סביר להניח שגם ליצירה הזאת אני לא אקבל יותר
מתגובה אחת.

בכל מקרה, אני מרגיש שאני חייב לשאול אותכם, כל האנשים שכותבים
בבמה, חצי מהפעמים שאני בוחר איזו יצירה אקראית אוטוביוגרפית
אני קורא משהו על אהבה נכזבת או על מישהו שרוצה להתאבד,
וברגעים כאלו אני חושב לעצמי, החיים של כולם באמת יותר מרגשים
משלי? אני לא יודע, אני מסתכל על החיים שלי, ואני לא מרגיש שהם
רעים כל כך, או טובים כל כך, הם פשוט משעממים כאלו, באמת. כולם
מדברים על אהבות או על שמחה או על כל מיני דברים כאלו, שהם
יחסית זרים לי, אני יודע מה זה להיות מסופק מבחינת
מזון/שתיה/יציאות וכיו"ב אבל אני לא יודע מה זה האושר האמיתי
הזה שאתם כולכם מדברים עליו כן כל הזמן, זאת אומרת, זה מילה
מאוד יפה אושר, אני בטוח שחלק מכם אפילו חושבים שהיא מתגלגלת
בפה כמו שצריך, אבל מישהו מכם יודע למעשה מה המשמעות של זה?
אותו הדבר גם לגבי עצב או שנאה, יש כל כך הרבה אנשים שאני רוצה
להעציב או לשמח, אבל זה לא משנאה או אהבה אמיתיים בדרך כלל, זה
סתם כי בא לי, לא צריך ממש סיבה טובה בשביל לעשות דברים, אתה
פשוט עושה אותם, כי משעמם לך, ולי מאוד משעמם...
תסתכלו על עצמכם פעם אחת, תסתכלו על זה שאתם אוהבים אותו או
אותה, תשאלו את עצמכם פעם אחת, האם יש לזה איזו משמעות, תשאלו
את עצמכם, האם אני יכול לא לשחק איתו את המשחקים הקטנים האלו,
אתם יודעים, מי מתקשר יותר, מי תלוי יותר. ועכשיו תשאלו את
עצמכם שאלה רצינית, איך החיים שלכם היו נראים בלי הבן אדם הזה,
עכשיו, חלק מכם יגידו שהחיים שלהם היו חסרים והרבה דברים לא
היו נמצאים בהם, אבל נאמר את זה ככה, בדרך כלל, אתה מסתכל על
הדברים שהבן אדם לא היה נותן לך (אם הוא לא היה איתך, היה לך
פחות סקס אולי פחות כסף וכיו"ב). אבל הבן אדם עצמו, מה המשמעות
שלו בעיניך, מלבד הדברים שהוא נתן לך. האם כשאתה איתו אתה
מרגיש מאושר, האם אתה אוהב לדבר איתו, האם כשאתה נמצא איתו אתה
יכול להיות רגוע, להסיר את המסכות שאתה לובש תמיד? אני לא יודע
אם למישהו יש בן אדם כזה לגמרי, נראה לי שלכל אחד יש סודות
שהוא מסתיר מאנשים, אבל במציאות כבר אין סודות, בדרך כלל לא כל
כך קשה לקרוא אנשים, פעם חשבתי שזה רק אני, אבל עכשיו נראה לי
שכל אחד אפשר לקרוא. לפעמים אני רואה אנשים שנורא אוהבים אחד
את השני, ואני אומר לעצמי שזה ממש נפלא ויהיה מגניב אם גם אני
אשיג את זה, אבל אולי בשביל לאהוב צריך להיות טיפשים, שזה משהו
שאני לא.

הייתי רוצה להעמיד פנים שאני מצטער אם העצבתי אתכם בקריאה של
מה שכתבתי כאן, אבל, הסיבה שכתבתי את זה היא לא בשביל לשמח או
להעציב, היא בשביל לשמוע את קריאות האישור שלכם שלפיהם דבריי
צודקים, או לחלופין לשמוע מישהו שבאמת יכול להגיד לי שאני
טועה.

יש לי רק עוד דבר אחד, למי שחושב שזה עוד אחד ממכתבי ההתאבדות
הפתטיים האלו, זה ממש לא, אני חי חיים רדודים ונוח לי בהם, אני
רוצה להישאר ככה, תודה רבה ולהתראות.