הוא התקרב אליי יותר ויותר, הצל הזה.
דמות גבוהה עטויה ברדס אשר רודפת אחרי במסדרונות בית הספר.
אני מנסה לברוח, להתחבאות, אך כל פעם הצל רודף אחריי ומוצא
אותי מחדש.
השירותים ממש מולי. רצתי לתוכם ונכנסתי אליהם.
זכרתי שבשירותים יש מנעול ולכן נכנסתי.
נעלתי את עצמי בפנים.
שמעתי את חרחור נשימותיו בדלת, ואז שקט.
לא היה אף אחד בחוץ, כנראה.
פתחתי את הדלת לכדי סדק צר, ולא ראיתי אף אחד.
יצאתי, ואז הוא התנפל עליי.
האיש עם הברדס.
הוא הכניס אותי לשירותים יחד איתו ונעל אותנו.
"תן לי לצאת!" צרחתי, וידו היבשה והמלאה קמטים כיסתה את פי.
ואז שמעתי צחוק.
צחוק נוראי שכמוהו לא שמעתי מעולם.
ואז ראיתי אותו מוציא סכין.
הוא העביר אותו על הגרון שלי ואז הראה לי אותו,
הסכין הייתה מלאה דם. דם שלי.
התחלתי לצרוח בכל החוזק ואז הוא ניער אותי. חזק.

"נטע קומי!" אמא שלי צעקה עליי.
"לא, תעזוב אותי!" צרחתי והתנגדתי לה.
"זה רק סיוט, חמודה" אמא שלי אמרה, אבל זה לא הרגיע אותי.
התיישבתי ונשמתי עמוק.
"על מה זה היה?" אמא שאלה אותי, אבל לא עניתי לה.
הסתכלתי על החלון ולפתע ראיתי אותו.
הדמות עם הברדס מציצה אליי מעבר לזגוגית החלון.