הבטן המקרקרת קוראת לי
ואני אוכלת ואוכלת הכל.
הבטן זועקת: "די, לא אני זו שמקרקרת",
אך אני בשלי, ממשיכה לאכול.
אני לא מעכלת,
מישהו אחר בי מנקר.
זהו קולו של לב-נכאים:
"במנות גדושות יש לאכול את מזון החיים.
ובתחום האוכל נוכל להסתפק בקרקר".
לחיים אני מייחלת,
אך בבד בהם בוחלת.
מה אני לעצמי בעצם מייחלת? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.