באותו יום, החיים שלהם השתנו. באותו יום שהודיעו למשפחת כהן על
האסון שקרה, הכול הסתבך. עידו, הבן הבכור, גאוות המשפחה,
התאבד. הוא רק התגייס לצבא, והחליט לשים קץ לחייו. הוא ירה
בעצמו. יש אומרים שזאת הייתה תאונה, אבל בעצם כולם יודעים
בתוכם את האמת, הוא ירה בעצמו.
משפחת כהן, היא משפחה שמאוד קשורה לדת. הם תמיד האמינו
באלוהים, כולם. עידו, בנם הבכור החליט להתאבד, ובעקבות המקרה
הזה, כולם נשארו המומים. הוא היה ילד מקסים, אהוב על כולם,
עוזר לכולם, מכבד את כולם, ושומר על המצוות של אלוהים ועל הדת.
לעולם הוא לא השמיץ איש, הוא היה הטוב מכולם- גם בחיים, גם
בלימודים וגם בדת. לפני זמן מה, עידו התגייס לצבא, לחיל
האוויר, במטרתו להיות טייס ולהמשיך את מסורת משפחתו בצבא.
משפחת כהן, מתגוררת בראשון לציון. למשפחה יש שני בנים, עידו -
הבן הבכור, ואריאל - הבן השני, בן ה-15. בעיקרון, עידו הוא
ה"ילד הטוב", עושה הכול כמו שצריך, מצליח בהכול והוא טוב
בהכול. אריאל, לעומתו, הוא גם ילד טוב, אבל המשפחה תמיד אהבה
יותר את עידו. בשבילם, הוא היה פשוט מושלם.
לפני מספר שבועות, יום שלישי, 2 לפנות בוקר, נשמעו דפיקות
חזקות על דלת בית משפחת כהן. האבא, יעקב, קם ממיטתו והתקדם
בזעם לעבר הדלת. כאשר הוא פתח את הדלת, היה ניתן לראות כי הוא
מחוויר. בדלת עמדו שני אנשים, במדי צבא. מיד הוא ידע - עידו
מת. האימא, נעמה, יצאה מחדרה והתקרבה לבעלה, ומיד נשמעה זעקה.
גם היא הבינה. ולאחר מכן אריאל יצא מחדרו והבין, כי אחיו, חברו
הטוב ביותר, כבר לא נמצא בין החיים. כולם היו המומים, חיוורים
ומופתעים. החיילים ביקשו להיכנס, אחד הינו חובש והשני הינו
המפקד של אריאל בצבא. יעקב הלך לעבר המטבח, והוציא מן המגירה
קופסת סיגריות, ודחף אחת לפיו והצית אותה. הוא בדרך כלל לא
מעשן, אך הפעם הוא הרגיש צורך להצית סיגריה. שלושתם היו בהלם.
בראשם עברו מחשבות שונות - "איך זה אפשרי? איך זה יכול להיות
כי עידו התאבד? זוהי בטח טעות. למה שהוא ירה בעצמו? מה היה חסר
לו? האם מישהו היה יכול לעצור את המקרה הזה? ואולי שני האנשים
האלו טועים? זה לא אפשרי..."
לאחר מספר שעות, שכבר הפציע הבוקר, משפחת כהן לא הייתה בבית.
הם היו במקום אחר, בבית הקברות, מסדרים עניינים אחרונים לפני
הלווית בנם. לאחר ההלוויה שהתקיימה בצהרים, כל אנשי ראשון
לציון פנו לעבר בית משפחת כהן, כדי לנחם את האבלים. כל תושבי
ראשון לציון הכירו את המשפחה ובאו לנחמה בעת צרה זו. כולם
דיברו על עידו, על כמה מתוק, נדיב, חכם ועדין הוא היה. כולם
שיבחו אותו, כולם רצו לראותו שוב. אך בתוכם גם התגבשה השאלה
האחידה, "איך זה יכול להיות שהוא התאבד? הרי הכול היה לו
בחיים, הכול היה לו טוב, תמיד הוא היה הטוב מכולם בהכול".
במשך חודש, בבית משפחת כהן, אנשים באו ואנשים הלכו, כולם רצו
לתת כבוד למת.

אריאל, אחיו הצעיר של עידו, התמודד עם מותו של אחיו, בצורה שלא
התקבלה אצל הוריו. הוא התחיל להתנהג מוזר, הוא כעס על כולם,
וניסה להתגבר על מותו של אחיו בדרך שלא הייתה ראויה במשפחתו.
אריאל, ידע מה קרה, ולמה אחיו שם קץ לחייו. יש משהו שכל תושבי
ראשון לציון לא יודעים. הילד הטוב הזה שהם אהבו, לא היה כזה
טוב. היה לו סוד שהוא שמר בתוכו. רק אריאל גילה זאת יום אחד
במקרה. אחיו, היה מהמר, ועל סכומים ממש גדולים. אריאל ידע למה
עידו התאבד. עידו, זה שהצליח תמיד בהכול, הפעם לא הצליח בכלל.
הוא שקע בחובות בגלל ההימורים. הוא היה חייב הרבה כסף, לאנשים
מאוד "כבדים". אריאל ידע את זה, אבל לא פצה את פיו.
לאחר כמה חודשים, המשפחה החליטה לעבור דירה. הם עברו מראשל"צ
לנתניה. האימא, נעמה, טענה כי כל דבר בבית הזכיר לה את בנה
האהוב. ולכן, המשפחה החליטה לארוז את מיטלטליה ולעבור דירה.
לאט לאט, ניכרו שינויים באווירת המשפחה. הם התחילו לזלזל בדת.
הם חשבו כי אין כבר טעם לא לאלוהים ולא לחיים ללא בנם. הם לא
ידעו את סיבתו האמיתית למותו של עידו, חוץ מאריאל.
המשפחה הייתה הרוסה, הדת כבר נמחקה מחייהם. הם חשבו לעצמם, כי
אין טעם בדת אם בנם האהוב מת. הם חשבו טוב יותר על אלוהים, הם
החליטו שאם אלוהים היה קיים, כל זה לא היה קורה. הם הוציאו את
כל הכעס שבהם על אריאל.

לאחר שנה, אריאל כבר לא יכל יותר. הוא החליט שאת סיבת התאבדותו
של עידו, הוא חייב לגלות. כאשר הוא סיפר להוריו כי עידו מת
בגלל חובות בהימורים, הם היו המומים, והעדיפו לא להאמין לבנם.
אריאל היה עובד עצות, אבל בתוכו ידע, שהם מאמינים לו, אבל
מעדיפים להכחיש. גם הוא בעצמו רצה להכחיש את עצם העובדה שעידו
התאבד. כבר לא הייתה אמונה, לא הייתה דת, ולא הייתה שמחה בבית
משפחת כהן. הכל היה שחור. אפילו להגיד שלום בבוקר הם כבר לא
יכלו. חייהם הסתיימו כאשר חייו של עידו הסתיימו. אריאל כעס
עליהם, אך בתוכו ידע שזה תמיד יהיה ככה, וזה תמיד יהיה. רק
עידו הוא חשוב, לו אין תפקיד בחיים. לכן, הוא החליט לקחת את
האקדח של אביו, נכנס לחדרו ונעל הכל. הוא נטל את האקדח בידו,
וסחט את ההדק.