פתאום הכל בבום נפל עליי, הפרידה ממך ושלנצח אני לא אראה
אותך.
הנצח הכל כך מעיק ומעצבן,
ועוד לדעת שאבדתי אותך בגלל הנצח.
אתה מבין -
אני לא אראה את עייניך יותר,
אני לא אראה את שפתייך יותר,
אני לא אראה את החיוך המושלם שלך,
אני לא אשמע את קולך מתנגן לי במוח,
ואתה תתפוגג לי בכל יום ואני אשכח אותך לתמיד.
אבל אני לא אשכח איך היית מצחיק אותי כל יום,
איך הייתי חושבת עלייך בלי הפסקה.
ואני שוב אכנס לבועה, בועה שנשארה באותו המקום ובאותו מצב,
אותו מקום מגעיל ואותו מצב מבהיל.
בנתיים אני אראה תמונות במוחי,
תמונות כל כל יפות והן כולם שלך.
אבל בעוד כמה זמן אתה ממש תיעלם,
אבל במחשבותיי תמיד תיהיה איתי.
אני באמת שלא רציתי לאבד אותך,
אבל כבר נאבדת לי בחשכה הבלתי מזוהה.
ושוב אותו הכאב שמזמן לא חשתי בו,
הוא שוב יבוא עליי,
ושוב יכנס עליי,
אבל כאן הוא כן דפק בדלת ואני נתתי לו להיכנס לתוך ליבי.


נו אז זאת אשמתי,
מה לעשות ייסורים כואבים של אהבה נכזבת.