לא מתייחסת בכבוד
אל היקרים אליי
לא מפתחת סבלנת
כלפי חבריי.
לא פוחדת להביע דעה
אבל אך ורק כשאין סכנה.
לא טורחת להשקיע במה
שטרם הפך לחיי אהבה,
לוקחת הכל כמובן מאליו
הכל לאחר כך, ולא לעכשיו.
תמיד נשאר אותו המבט
הזוהר כבה מהעיניים לאט.
גורמת לשקט שבי לעטוף
חומה מסביבי מגינה מהרוב.
לכן לא טורחים הם לגשת אליי,
אם כי זו אני אשמה בוודאי.
פוחדת להביע דעה של עצמי,
יודעת, הקרדיט לא יינתן לי.
בורחת תמיד מכל אחריות
חושבת - זה לא חיים, זה סיוט!
רוצה לדבר
אך מפי לא מלה.
בעיני אף אחד לא רואה חמלה.
רוקדת בלי קצב
לשיר בלי מילים
הלוואי והחיים היו כה קלים. |
