אם מחלקים את נפש האדם בחלוקה גסה, אנחנו מקבלים שני חלקים,
המחשבה והרגש. הנוצרים רואים באלוהים את התגלמות הרגש ובשטן את
התגלמות המחשבה, מה שגורם לי לטעון שהאדם הוא רע מיסודו. הרגש
קיים בנו תמיד אבל הוא מקבל החלטות בשבילנו, הרגש ייסר את
המחשבה ויענה אותה עד שתיכנע.
אלוהים הוא שחצן, חושב שהכל מגיע לו, אלוהים הוא המנהל הכל
יכול של העולם הזה. ולמה שלא יגיע לו הכל? אלוהים מקבל לגן
העדן שלו רק ילדים טובים, ילדים שמוכנים לקבל אותו כבוס הכל
יכול וכמנהל הבלעדי של חייהם. פשוט תאמין בו, זה מספיק בשבילו,
אתה תעמוד בדרישות. וכך פועלים הנוצרים, אתה נחשב אדם דתי,
נוצרי אמיתי, אם רק תקבל את ישו כמושיע האמיתי שלך, אם רק
תחייך ותענה: "בוודאי שכן" על השאלה: "האם אתה מאמין לכל
הסיפור הזה?", זה הכל, כל מה שצריך.
והשטן? מה אתם חושבים עליו? טיפוס קשוח, לא? השטן הוא רק תופעת
לוואי. אלוהים חשב לעצמו: רגע, אני נותן להם את האפשרות לבחור,
אבל נותן להם רק אופציה אחת לבחור בה... זה לא יכול לעבוד
ככה... ואז הוא יוצר את השטן, מעיין דמות קשוחה כזאת, בדרך כלל
בצבע אדום, עם קלשון וזנב מחודד. ברגע הראשון שחושבים עליו,
עולה בראש תמונה של שד ענקי, מזעזע, ממלא את לבך באימה בלתי
נתפסת... באמת אלוהים, זה לשחק פייר? לא יכולת לברוא משהו
יותר... יותר ידידותי?
וככה נברא גם האדם, כשיצר האלוהים ויצר השטן בתוכו... ויש
אנשים טובים ויש אנשים רעים, אימפולסיביים או שכלתנים. אבל שני
היצרים טבועים בנו, זה הטבע שלנו, זה מה שמבדיל אותנו מבהמת
השדה. אבל גם כאן, אלוהים שלנו החליט לרמות...
הרגש הוא כמו אלוהים, שחצן, יהיר, חייב להחליט הכל... הוא גורם
לנו להרגיש רחמים על אדם שנפגע מהחלטות שלנו, גורם לנו להרגיש
חרטה על שקיבלנו החלטה, גורם לנו להתקשר רגשית לאדם אחר גם אם
זה פוגע, גורם לנו לפגוע באנשים אחרים כי אנחנו נקשרים אליהם
רגשית... ומה לשטן יש להגיד בנושא? הרבה, אבל זה לא יעזור לו,
לא לו ולא לאף אחד אחר...
אם תלכו עם הרגש הכל יהיה נפלא בחיים. אתם תמצאו, קרוב לוודאי,
אהבה, אתם תתקרבו לאנשים, אתם תלמדו לחלוק רגשות, אתם תחוו
שמחה, אושר... כן, אתם תחוו גם כאב, אבל הרי זה כל היופי, כי
בלי המר, המתוק לא יהיה כזה מתוק... המחשבה שלכם תשתוק, היא לא
תגיד מילה. כי הרגש יכהה אותה, יגרום לה להיות מרוצה. כשאתה
מרגיש, אתה לא חושב על כלום!
ואם תלכו אחרי המחשבה, אתם חושבים שהכל יהיה כזה מושלם וורוד?
לא ולא... וזה מושרש בתוכנו כל כך עמוק, כל כך חזק עד שאנו
מחונכים ככה. אנחנו לומדים להעריץ את האנשים שמבינים ללבם, את
האמפתיים, לומדים שללכת אחרי לבך זה דבר רומנטי שקורה כשמצרפים
בחורה יפה, גבר שרמנטי וסוס לבן אחד... לומדים שאנשי עסקים הם
אנשים קרים שמוכנים לדרוך על אנשים טובים בדרכם לכסף, לומדים
שעורכי דין הם נבלות כי הם יכולים לייצג נאנסת ביום ראשון ואנס
ביום שני, לומדים שלחשוב יותר מדי יגרום לנו להגיע לבית
משוגעים...
למה זה כל כך קשה ללכת נגד הרגש? האם ניסיתם פעם לעשות את זה,
ללכת נגד הרגש? זה נשמע כל כך לא הגיוני, גם כשזה הגיוני.
לוותר על אהבת חייך כי הקשר פוגע בשניכם, זה נשמע הגיוני?
וודאי שכן, הקשר הזה מעיק על שניכם, גורם לכם להרגיש פגועים,
גורם לכם לשקוע עמוק יותר ויותר לתוך בור ללא תחתית. אז
מוותרים... הולכים נגד הרגש ומה מקבלים בחזרה? מקבלים מרשם
לכדורים נגד דיכאון...
גם כשאתה כבר בוחר בשטן, מתוך האפשרות הנפלאה של בחירה שאתה
מקבל, אתה מקבל חרא בפנים, מקבל סתירת לחי. כי בחירה בהגיון
מרגיזה את הרגש, הוא מרגיש מאוים. רגע, מה קורה פה? אתה פתאום
בוחר בו, בהגיון הטמבל הזה? למה מה קרה? אני אלוהים! אלוהים,
אתה שומע!?!
אם אתה נותן לי לבחור, למה אתה מאוכזב שלא בחרתי בך? למה אתה
מייסר אותי, לב קטן שלי? תן לי ללכת, תן לי לשכוח את כל מה
שחוויתי, את כל מה שהרגשתי. תן לי לברוח אל ההיגיון, אל המחשבה
הצלולה. אבל הוא לא נותן, הוא לא מפסיק לגרום לך לייסורים
ולכאב. אי אפשר להשתיק אותו, הוא אלוהים...
ואני עומד מולכם, עירום ופגיע, כואב וריק מתוכן, עומד ושואל:
למה? למה הוא עושה לנו את זה, למה הרגש הזה, החוצפן הזה, שמעז
לכנות את עצמו אלוהים, למה הוא לא נותן לנו לבחור באמת? למה
אני, שבוחר ללכת אחרי ההגיון, למה אני נמנע בשורה אחת עם
הצבועים? העיוורים? הטיפשים? אותם אנשים שלא יודעים מה הם באמת
רוצים, אחרי מי הם באמת הולכים...
אותם אנשים שירמסו אותך בשביל נוחות, אותם אנשים שיש להם את
החוצפה להגיד שהם מבינים. מאמינים עיוורים שיעשו כדבריך,
ישמידו את החלק השני שלהם. אותם אנשים שילכו אחריך רק בגלל
המוניטין והשם הטוב שיש לגן עדן! למה לא מגיע לי לבחור באמת?
אבל הטרגדיה האמיתית היא שאין אדם בעולם שנברא ללא הגיון
בכלל... אתה יכול להיות קר רוח, חסר רגשות לחלוטין, אבל לעולם
לא תאבד את החשיבה ההגיונית בכלל... יש אנשים שהם מאה אחוז
רוע, אין אנשים שהם מאה אחוז טוב, וגם בגן עדן יש עץ שבו אסור
לגעת, רק כדי לראות מה תעשו...

הרגש רק יפגע בכם בסופו של דבר, הוא כמו תולעת שרק רוצה עוד
ועוד. הוא כמו אלוהים, הוא רוצה את כולך לעצמו, כל הזמן, הוא
לא רוצה שתפזול הצידה כדי שתראה מה אתה מפסיד... בשבילו, זה או
הכל או כלום, או שאתה מאמין עד הסוף, או שאתה כופר מלוכלך.
אז אני כופר מלוכלך, אני אדם חושב, אני לא רוצה שתייסר אותי,
אני לא רוצה שתשב באחורי מוחי, תזמר לי שירים על אהובת ילדות
שהלכה מזמן, על הרגשות הנפלאים שהרגשתי כשחיבקה אותי ביום
סתווי קריר, על כמה שזה חסר לי. אני רוצה להיות חופשי! אני
רוצה לרקוד באש הגהנום, להתבשם בריח הקורבנות של ההגיון הקר,
לשמוח בנפילתם של אלו שהביאו לגדולתי! אני רוצה לרקוד ולשמוח,
אבל במקום זה אני פצוע ומדמם, בוכה על רגשותיי שמייסרים
אותי...