מגובה מעופי ציפורים
רואה הרי בת ציון, שפלת יהודה,
מישור החוף - ערי פלישתים ותל-אביב.
רואה את הים הגדול באדום-זהב נצבע,
את קרני השמש על בז, נץ, דיה, אנפה ויונה !?

רואה ונושם את יופי הטבע,
הרוח לי שירה משמיעה.
עומד, עטוף, משקיף על הנוף,
הלב ברעד מתמלא.
הדשא סביבותיי מתעופף והעור מגרה.
יש קולות.

הופך מבט ושדות מעובדים.
מרחוק כפרים, עמודי חשמל ואש.
בשמיים, זהובי הבהק ממטירים ברק כועס,
עיט ועורבים סקרנים משוטטים מעגלות.
כה מרגיע מאבק הנץ בכוחות הרוחות.
שם בשמיים ברכות - התמזגות
בארץ - אין.