בשלב ראשון אתה עדין לא מעכל
אתה משחק אותה קול, נראה בשליטה,
לא נותן להבנה לחלחל
אתה מבין שזה חייב היה לקרות, אי אפשר היה להמשיך
לקחתם החלטה בוגרת, נפרדתם, הבנתם שזה נגמר.

אז למה לכל הרוחות היא לא יוצאת לי מהראש?

בהתחלה הכל עוד בסדר, אתם מדברים מדי פעם
נפגשים מדי פעם, שומרים על קשר סולידי
כשאתה מספר בדיחה היא עדין צוחקת
כקשה לה אתה תמיד מוכן לשמוע ולעזור
אבל שום דבר כבר לא אותו הדבר
היא רחוקה
אתה רחוק
בדידות

הבדידות לא באה פתאום
זה לוקח זמן, בהתחלה עוד יש שביב של אור בלב,
אתה עדין מרגיש אותה למרות שהיא כבר לא פה
עדין מריח את הבושם שלה, למרות שהיא לא בסביבה
עדין חולם עליה בלילה, רק כדי להתעורר ולגלות שאתה לבד.

ואז אתה מרים את הטלפון, חושב להתקשר אבל לא יכול
העיניים נהיות לחות בלי שום סיבה,
אתה כל כך רוצה לשמוע את הקול שלה
ויודע שלא תוכל לעמוד בזה.

פתאום חסרים לך כל הפרטים הקטנים
סתם לראות את פניה מחייכות
ליטוף בלי סיבה ששולח גלי חום
חיבוק בבוקר, נשיקה בערב
מבט של שתי עיניים חומות שאומרות אהבה
לחבק אותה אליך בלילה,
לדעת שהיא שם גם כשאתה ישן
להריח את גופה, את שיערה שנייה לפני שאתה נרדם
לשמוע את קולה עוד לפני שפקחת עיניים

ואז הבדידות הופכת מוצקה יותר
אתה מבין סוף סוף שאתה לבד, היא לא תחזור
בלי שום סיבה אתה חושב עליה
בלי שום סיבה אתה מדמיין את פניה
כל בחורה שעוברת מזכירה לך אותה
ומיד אחר-כך אתה שוב לבד
בדידות