זה הסיפור של דנה... דנה כיום בת 17 וקצת. היא גבוהה רזה,
בהירה עם עיניים ירוקות ושיער גלי אדום אש. יש לה שני עגילי
חישוק על הגבה הימנית שלה שלושה עגילים באוזן הימנית ושישה
באוזן השמאלית.
כיום דנה סוחרת בסמים "קלים וקשים" (המרכאות נמצאות כאן כדי
להמחיש שסמים זה סמים בין אם זה אקמול ובין אם זה טריפים
למיניהם), והיא מרוויחה ביום קרוב לארבעת אלפים שקלים. היא גרה
באזור מרכז העיר ועוברת דירה כל חודשיים כשי שהמשטרה לא תעלה
עליה בכזאת קלות. היא גרה עם עוד שתי חברות: אנה, ושני. הן
שלושתן בעסק הזה יחד... שותפות קוראים לזה. בין שאר עיסוקיה של
דנה היא עובדת בבית קפה במרכז העיר כדי להראות לרשויות שהיא
אזרחיית למופת... כמובן שהיא אזרחית למופת... עד שבע ארבעים
וחמש בערב. אז היא מתחילה לעבוד באמת. מהכסף שהיא מרוויחה היא
משאירה לעצמה בצד לימים קשים, עוזרת להורים ואחותה הקטנה, ואת
השאר היא משאירה לבזבוזים והשגת עוד חומר מהכרישים שלה.
כשבעצם הכריש הכי גדול (או לפחות אחד מהם) הוא החבר האישי
והמסור שלה.
דנה הגיעה למסנה עילאית בנוגע ליחסי בנים בנות, בנים חלשים,
בנות טיפשות. והרי ההוכחה:     עם בנים, כל מה שצריך לעשות זה
לחייך, לפלרטט, לחשוף כתף והופ! מה שרצית, קיבלת. (נוסחה
בדוקה) והרי למה בנים חלשים. עכשיו, הסיבה שבנות טיפשות היא
מכיוון שמתוך מגזר הבנות בערך שתי אחוזים (וזה גם לארג'יות)
יועות איך לעשות את זה.     דנה היא טיפוס כזה. מה שהיא רוצה,
היא מקבלת, היא משכנעת אנשים לעשות מה שהיא רוצה כשהם חושבים
שהם עושים מה שהם רוצים...
דנה עברה חיים קשים. כשהיא הייתה בת 8 היא נאנסה על ידי אבא
שלה (ככה נשברה לה עצם האגן-ותוקנה... לא לדאוג היא בסדר)
שהמשיך לאנוס אותה כמעט כל לילה, אלא אם חברה באה, עד שהיא
הייתה בת בערך 11. בערך באותו שבוע היא התחילה לעשן סיגריות,
כשעוד חצי שנה לפני זה איבחנו אותה כמאניה-דיפרסיבית, והיא
התחילה טיפול פסיכולוגי. חצי שנה אחרי הפעם הראשונה התגלתה
אצלה מחלה כרונית (שאחד האבחונים להתפרצות המחלה (התורשתית...
מאבא) היא לחץ... נחשו ממה הלחץ...) היא מסתדרת איתה טוב יותר
ממה שהרבה חושבים. כשהיא הייתה בת תשע וחצי-עשר היא התחילה עם
סמים, בגיל 11 וחצי היא התחילה לעבוד בזנות (לזכותה יאמר שהיא
נראתה בזמנו בת 15) ובמהלך אותה שנה היא ברחה לחודשיים
מהבית.(מותר לציין שלדנה יש שתי תיקים במשטרה, האחד על זנות
וסחר בסמים-מהתקופה ההיא לא מהיום- והשני על פריצות, גניבות
ואלימות משטרתית) בגיל 13 וחצי חברה שלה עשתה לה גמילה פרטית
וכשבועיים לאחר שהגמילה הסתיימה בהצלחה החברה התפוצצה בפיגוע
אוטובוס (ת.נ.צ.ב.ה). באותו הרגע שדנה שמעהאת רשימת ההרוגים
היא התמוטטה ונכנסה לטראנס של שבוע בערך: לא אוכלת לא מדברת לא
ישנה... רוח רפאים. אחרי הטראנס הזה דנה התחילה לעבור מסעות
התאבדות שכללו חתיכת ורידים, בליעת עשרות כדורי הרגעה, קפיצה
מגגות של בניינים ועוד. אף אחד עדיין לא מבין את המזל שנפל
בחלקה כי תמיד היא הייתה בטוחה שהיא לבד ובסוף התברר שכן היה
שם מישהו שיביא אותה לביה"ח. לפני שנה וחצי בערך דנה חזרה
לסמים עקב טראומה נוספת שעברה; בעצם את מסע ההתאבדות שלה היא
הפסיקה כאשר היא והמטפלת שלה הגיעו למסקנה שדווקא יש לה סיבה
לחיות: היא רוצה ילדים, ללדת ולאמץ כאחד, היא רוצה ילדים משלה
אבל היא לא יכולה לחשוב על ילדים שננטשו ושיעברו מה שעברו חלק
מחברותיה. בכל מקרה הטראומה שהיא עברה הייתה שהיא עשתה פאשלה
עם הגלולות למניעת הריון והרי שהיא נכנסה להריון... העובר נשאר
בתוכה במשך חודש וחצי בזמן שהיא שואלת את עצמה בייסורים ללדת
או להפיל (דנה נגד הפלות. אם חברה תרצה להפיל היא תהיה שם
בשבילה אבל היא? לעולם לא!). אבל בכ"ז. דנה הייתה רק בת שש
עשרה והיא ידעה שיא לא תוכל להתמודד עם זה ובסוף היא תגיע למצב
שהיא תנתוש את התינוק והיא לא מוכנה לזה בשום פנים ואופן. אבל
כמו בכל סרט חיים רע כשל דנה ההפלה הסתבכה וכרגע, יש לה סיכוי
של עשרים אחוז ללדת ושמונים להשאר עקרה. מה שבמילים פשוטות
אומר שצריך נס בשביל תינוק. מזה שנה וחצי דנה מנסה לנחם את
עצמה בכך שהיא תוכל לאמץ יותר ילדים ולמנוע מהם עתיד ללא מוצא
כי הרי היא לעולם לא תעשה לילדים שלה את מה שעשו לה ולחברותיה.
בעצם, דנה כבר לא בטוחה ממה אכפת לה (לא כולל את החברות
והחברים הכי קרובים שהם המשפחה היחידה שלה כמעט ושהיא מוכנה
להרוג ולמות בשבילהם)... היא יודעת שאת עצמה, היא שונאת! היא
לא שונאת איש, אולי לא אוהבת, אבל אין מצב שנאה... חוץ מלעצמה!