לעתים פועם אדם מחוסר ברירה
יוצא הוא מרחמה לאוויר הזר
מתקרר בצינה העוטפת את הנולדים
גדל להיות מוכן

יוצא הוא לפקוח את חושיו
גומע מרחקים של שדות מעובדים
טורים טורים של תקווה שלא הנביטה
ובעוכריה חפרפרות

עת גילה את אשר ידעה אמו
יסור לביתו שלא היה לו מעולם
יתמוך מסמר בגג הדולף, יחליף מרזב
ימתין וישאל בכוכבים

ההיה החלום בדמות אישה
ותשא האדמה סבלה
וידמע לבו עליה לחלוק עמה בכאבה
גבעול בודד היא לו בסערה

ויזעק נפשו השמיימה
וישא תפילה אליה ובשמה