אני חולה.

חולה זה לא דבר נעים להיות.
במידה מסויימת זה כמו להיות שיכור - מקיאים, הראש כואב, הכל
מסתובב, וחברים שלך לא רוצים להיות לידך. הבעיה היא שכשאתה
חולה יש לך גם נזלת.
נזלת.
רק הגיית המילה גורמת לנוזלים מסויימים וחבויים בחלל הסינוסים
שלי לחשוב יותר מידי ברצינות על זרימה מטה. או יותר נכון -
נזילה מטה. נ-ז-לת. נו-ז-לת. וואאככ!!
שנייה, אני הולך לקנח את האף.
לקנח?
הבו לי את האדם שהחליט לקרוא לפעולת סחיטת האף ע"י נשיפה
וניגוב נייר - "קינוח". בוא, אדם מוזר ולא שפוי, ותסתכל על האף
האדום והפצוע שלי. אמור לי נא אם כך נראה משהו לאחר שהביאו לו
קינוח! רק פעם אחת בחיי נראתי אדום ופצוע לאחר קינוח, וזה היה
לאחר שאכלתי עוגת שקדים, שאליהם אני מאוד אלרגי. האם, אם-כך,
עליי להסיק שגם לאותו אדם מוטרף היתה אלרגיה לשקדים? או שמא
סחט הוא את אפו בממחטות משי ולא בנייר שיוף צה"לי?
בכלל, אני חושב שיש שיתוף פעולה פורה בין יצרני ממחטות אף ובין
רופאי אלרגיה. כל פעם שהייתה לי נזלת (וואאככ!!) השתמשתי
בממחטות טישיו לאף. ותמיד הנזלת (וואאככ!!) לא היתה נגמרת. יום
אחד הלכתי לבדיקות אלרגיה אצל רופא אלרגיה, שם נמצא שאני אלרגי
לצרעות, חתולים, אבק, דשא, עצי ברוש, עצי-זית ואנשים ששמם
פורגי ובס. מאז כל פעם שאני פוגש צרעות, חתולים, אבק, דשא, עצי
ברוש, עצי-זית ואנשים ששמם פורגי ובס אני מוציא חבילה של טישיו
מנייר ממוחזר ומקנח את כולה. (נייר ממוחזר בגלל שהוא יותר
כואב.)
הבית שלי כרגע נראה כמו מפעל לייצור מגבוני נייר-טישיו. ערמות
של חבילות, שקופות-אדומות עם ציור של פרח עליהן, מסודרות לא
כל-כך למשעי בתוך הארון שלי, שהיה אמור להכיל בגדים.
האאאפצ'י!
תודה!
אני חושב שאני אלך לעשות לי כוס תה עם וויסקי. הייתי גם שותה
איזה מרק עוף טוב. אין כמו תרופות-סבתא להעלים שפעת. חבל שסבתא
לא גרה קרוב. אולי כשאני אהיה גדול אני אפתח בית-חרושת למגבוני
נייר-טישיו ומרק עוף.