הכל כל כך מסובך כאן.
אינני מצליח לראות את עצמי,
ואינני מצליח לראות דבר פרט לעצמי.
האיפוק הכפייתי הזה שכפיתי על עצמי,
מתחיל לשלוח סימני אזהרה,
הוא לא  אוהב להיות כלוא שם בפנים לבדו.
כעת אני חי באופן חד סטרי,
הכל נכנס,
ועם זאת,
כלום לא יוצא.
מה קורה כשנגמר המקום?
תנוחת ההתקפלות הלא טבעית הזו,
מכאיבה לי.
מנתקת משיוך של זמן ומקום.
לא נותנת לך לצאת, ועם זאת,
מונעת מאחרים להיכנס.
ייתכן וזו עוד דרך בריחה.
אינני יודע ממה,
ואינני יודע לאן.
אינני יודע כלום.
כואב לי.