עוד דמעה שנופלת לתוך ים של אבידות
הנשמה אט אט נובלת כשהעיניים עוד בוהות
מרחפת, מחפשת אם נשאר ניצוץ חיים
בנשיפה אחת הלהבה בורחת אל תוך צרחות מתים

כשהאור נראה באופק מנסה להתחמק
הגורל שכבר חקוק לי מסרב להתנתק
מדברת והמילים רק מפליגות להן למקום רחוק
מתכחשת לעובדה שאצלי הצער גם מתוק

אם היה זה אפשרי הייתי רק בורחת
להציל עוד נשמה שבסוף גם זו נשכחת
מטפטפת את הרעל לתוך כל הסביבה
כמו רולטה שעוד שניה בוחרת את הקורבן הבא

אם היה זה אפשרי כבר הייתי נעלמת
להיפטר מן האשמה בה שנים אני נלחמת
הנשמה חוזרת לבורא והגוף לאדמה
ואני בצד רק עומדת בדממה

אולי אחזור למקום שבו ביקרתי כבר רבות
אישאר שם לנצח בלי הצורך שוב לבכות
אחסוך עוד אבל, עוד כאב, ילד שנשאר לבד
ורק ייסורי יוותרו בקבר של מי שכבר אבד