[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי מצפה
/
סדרת אוהב חניתה

אוהב חניתה בעתיד.

אלי.
היא ישבה מול הבוס שלה שהיה מדוכא מאוד. גם מצב רוחה היה שפוף
והיא ידעה למה. אלי: אנחנו חייבים לפנות לאוהב חניתה, רק הוא
יכול להציל אותנו מהמצב העגום אליו נקלענו. הבוס: אוהב חניתה
כבר מת ממזמן, מצאי לך משהו אחר להיתלות בו. אלי: לא התכוונתי
לזה שמת, התכוונתי לזה שחי, הרי יש לנו מכונת זמן, בא נשתמש
בה. הבוס: עשי כרצונך ! והלוואי שתצליחי בדרכך.  



אוהב חניתה.
אוהב חניתה ישב בחדרו הקטן שבמפקדה מתחת לאדמה. הוא חיכה כמובן
שיקראו לו למשימה זו או אחרת. לפתע הוא ראה משהו שמתגלם מעבר
לקיר. הוא שלף את אקדחו אך הופתע כשהוא גילה אישה במדי אס או
אס. היא הציגה את עצמה בשם אלי. אוהב חניתה: מה את עושה בחדרי?
ויותר חשוב למה באת הינה? אלי: מכונת הזמן הביאה אותי, בקשר
ללמה, העתיד עגום ביותר מלך אכזר שולט בעתיד ומוציא להורג את
סוכני הארגון. עליך לבוא איתי כדי להציל את הארגון. אוהב
חניתה: אני לא יודע דבר על העתיד. אלי: אני אלמד אותך, חוץ
מיזה יהיה לך בונוס קטן, אני אגלה לך איך מתת, מוסכם? אוהב
חניתה: מוסכם. אלי הוציאה מכיס מעילה מכשיר קטן ואמרה לו ללחוץ
את ידה. הוא עשה כן והיא לחצה על הכפתור. קרן אור אפפה אותם
והם נעלמו מהחדר.



היער.
הם הופיעו ביער גדול. אוהב חניתה: איפה אנחנו נמצאים? אלי:
ביער שרדון, העתקנו את המפקדה זמנית לפה כי צבא המלך מצא את
המפקדה הישנה ותפס את סוכני הארגון. אוהב חניתה: מה הרעש הזה
שאני שומע? ברגע זה הם ראו טנק מתקרב אליהם. אלי: אל אלוהים,
הם גילו את המפקדה הזו, כנראה שהמצב שלנו עוד יותר עגום ממה
שחשבתי. אוהב חניתה: מה אפשר לעשות? אלי: במקרה כזה לברוח.
אוהב חניתה: לא איש כמוני יברח. הוא עמד מול הטנק ונופף בידיו
במטרה שהאיש שבתוך הטנק יעצור אך הוא לא עצר. אלי: מה אתה
לעזאזל עושה? אין אף אחד בתוך הטנק הזה, הוא מונהג בשלט רחוק.
אוהב חניתה: במקרים חריגים צריך לברוח. הוא נתן לה והם רצו
כשהטנק אחריהם. אלי: אסור לנו להגיע למפקדה אם הם מחפשים אותה,
עלינו לצאת מהיער ולהגיע לעיר, שם נילחם. אוהב חניתה: איך
לעזאזל אני אלחם בצבא שלם? אלי: תאלתר משהו, אתה הרי מומחה
בזה. אוהב חניתה: שאלוהים יעזור לי.



העיר.
הם יצאו מהיער לתוך עיר גדולה. בקושי הם מצאו אכסניה קטנה.
תמורת תשלום רב הם בקשו לא לומר לאיש על מקום הימצאם. החדר
שלהם היה הכי עלוב ובעלת האכסניה הקשישה התנצלה בפניהם על כך:
אם הייתי יודעת שסוכני אס או אס יבואו הייתי מכינה להם חדר יפה
מיזה. אלי: אנחנו לא צריכים חדר יפה, אנחנו צריכים מקום להתחבא
בו עד שנתכנן איך להילחם בצבא הזה. האישה: כן, פעם היה עתיד
טוב, עד שהגיע הדקטטור הזה. אפילו ויש ויש היו יותר טובים
ממנו. כשהיא הסתלקה הוא שאל אותה: מה זה ויש ויש?  אלי: זה גזע
חיזרי שכבש פעם את כדור הארץ וסולק מיכאן על ידי חייזר אחר.
האנושות רצתה להשתקם אבל אז הגיע המלך הזה וחוקק חוקים לא
אנושיים כלפי האנושות. אוהב חניתה: הוא אנושי?  אלי: נדמה לי
שכן, חלקו אנושי זה בטוח, חלקו הוא מכונה. יש דבר כזה בעתיד.
אוהב חניתה: גם הצבא שלו הוא כזה? אלי: כן, לצערי. אוהב חניתה:
אז איך נלחמים בו? אלי: איך נלחמים במכונה? מכניסים בה באגים.
ברגע זה הם שמעו נקישות חזקות על הדלת. אלי: מה היא רוצה
הקשישה הזו לעזאזל? היא קמה ופתחה את הדלת ובאותו רגע היא ראתה
שלושה חיילים מולה. היא זעקה: אוהב חניתה! ברח! שלושת החיילים
ירו בה והיא התמוטטה על הרצפה. הם לקחו אותה משם והורו לאוהב
חניתה לבוא איתם. הוא נענה להם כשהוא מבולבל.



אסירים בכלא.
הוא התעורר בתא גדול. אלי הייתה שוכבת במיטה מולו. אוהב חניתה:
זה לא בשבילי כל הדבר הזה. אני חייב להסתלק מיכאן. ואחר כך
התאושש ואמר: אם האנושות זקוקה לעזרה אני חייב לבוא לעזרתה.
זאת הרי מדיניות הארגון עליה התחייבתי. באותו רגע אלי התעוררה.
ראשה כאב מאוד והיא בקשה מיים. אוהב חניתה מיהר להביא לה מיים
מהכיור. היא שתתה אותם. הם כלל לא היו טעימים. היה להם טעם
נורא. אלי: איפה אנחנו נמצאים? אוהב חניתה: בתא הכלא של צבא
המלך, הם אמרו שהם יוציאו אותנו להורג עם שחר, אנחנו חייבים
להשתחרר מיכאן עד אז. אלי: יש לך רעיון איך אנחנו מבצעים זאת?
אוהב חניתה: דרך הדלת כמובן. אלי: אבל הדלת נעולה על מנעול
ובריח. אוהב חניתה: שום דלת לא עצרה אף פעם סוכן אס או אס. הוא
לקח מנורה והוריד אותה, הוא זרק זאת על הדלת והפיצוץ היה אדיר.
אוהב חניתה: ידעתי שהם משתמשים כאן בחומר מיוחד שהוא לא חשמל.
אלי: איך ידעת זאת? אוהב חניתה: בגלל האור של המנורה, זה הזכיר
לי משהו. עכשיו צריך לברוח מפה. הם יצאו למסדרון ושם ראו חיל
כשהוא יושן. הם יצאו מהדלת הראשית וישר אל החופש.



הבריחה.
הם הסתובבו בעיר ללא מטרה. דואגים שמה חיל יהיה בעקבותיהם.
לשום מקום הם לא יכלו ללכת כי צבא המלך ידע עליהם הכל. אלי:
הכלא היה יותר טוב, לפחות שם ידענו על עתידנו. אוהב חניתה:
שנחזור לשם? אלי: חס וחלילה, אני רק עורכת השוואות, זה הכל.
אוהב חניתה: אני יודע, אני עייף ונמאס לי כבר מהעתיד המחורבן
הזה. אולי לא היית צריכה להביא אותי לכאן. אלי: היה כתוב
בארכיון שלנו שאתה מסוגל לאלתר דברים בלתי אפשריים. אז חשבתי
שאתה תהיה מסוגל גם כאן לפעול. אוהב חניתה: אני מסוגל לפעול
בכל מצב אבל לא עם מישהי שמסתירה ממני דברים. אלי עצרה ואמרה:
מה אני מסתירה ממך? אוהב חניתה: למה באמת הבאת אותי לעתיד?
אלי: אספר לך את האמת, יש לך בן בשם איתמר. הוא נתפס על ידי
צבא המלך. הם רוצים להוציא אותו להורג בעוד שלושה ימים. הוא
כמוך, רק שהוא פועל בעתיד. אוהב חניתה: איפה הוא מוחזק? אלי:
בכלא סולימן. אוהב חניתה: אז בואי נלך לשם אם עוד לא מאוחר.



כלא סולימן.
כלא סולימן היה מגודר בגדר תיל חשמלית ."זה היה בזמנו מחנה
ריכוז של ויש ויש", הסבירה לו בקור רוח אלי. אוהב חניתה: טוב
שלא פגשתי אותם. אז איך אני נכנס לשם? אלי: בוא, קודם כל נמצא
את התא של איתמר. הם הסתובבו סביב המחנה עד שמצאו חלון עם
סורגים. בעדו אלי ראתה אדם כשגבו אליה. היא קראה לו שוב ושוב.
האדם הסתובב אליה ואוהב חניתה חשב להתעלף. האדם הזה היה דומה
לו בשתי טיפות עיין. אלי: הבאתי את אביך מהעבר כדי שיחלץ אותך
מפה. איתמר: אבא? אוהב חניתה: בני היקר, איך אפשר לחלץ אותך
מפה? איתמר: בואו בלילה לתוך המחנה. הביאו אתכם חומרי נפץ.
אוהב חניתה: אני מוכן לעשות הכל בשבלך, אבל מאיפה ניקח חומרי
נפץ? איתמר: יש מחסן גרוטאות בקצה העיר, יש שם גם חומרי נפץ.
הזדרדו, הם רוצים להוציא אותי להורג מחר על הבוקר. אוהב חניתה:
אוקי, נעשה זאת. בלילה הם חזרו לשם עם חומרי הנפץ. הם חברו זאת
לסורגים והללו התפוצצו. איתמר יצא מהחלון של התא וברח איתם
ביחד. לפתע נשמעה יריה. הכדור פגע באלי שנפלה על הקרקע. היא
רמזה לו להתכופף אליה ואמרה לו בלחש: אתה תמות במאבק נגד אויב
יותר גדול ממך. בעודה היא מדברת את דבריה הסתומים היא מתה
בזרועותיו. אוהב חניתה קם ואמר לאיתמר: כאן אנחנו נפרדים בני.
הוא לחץ על הכפתור ואור אפף אותו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה אחרת כשהיא
לא חברה שלך.

החבר של החבר של
שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/04 7:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי מצפה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה