"היא הגזימה", הוא חשב.
"זה כבר יותר מדי.
הספיקו לי כל השטויות הללו.
הפעם אני אראה לה,
וכך ילמדו כולם לא להתעסק עם פריצי הגדול".

בצעקה אדירה הוא שלף את הסכין,
ורץ לעבר המטבח.
על השולחן שכבה לה עגבניה אדמדמה,
טריה ומוכנה לחיתוך.
"את תראי מה זה!" צעק עליה פריצי,
מניף הסכין מעל ראשו.
"יותר לא תלעגי לי, מעכשיו את מאכל בריאות!"

הסכין ירדה במהירות לעבר האדומה,
ובקול נוראי עברה דרכה.
"נצחון!" קרא פריצי בקול,
מניף את ידיו מעלה מעלה.
ותוך כך נשמטה מידו הסכין,
עפה מסתובבת באוויר.

ובעודו רוקד בשמחה מסביב,
נפלה הסכין מהשמיים.
ובקול חביב של חיתוך עצמות
ננעצה בפריצי החביב.

בזעקה אדירה הוא נפל לאחור,
הסכין תקועה בראשו.
"אז זוהי נקמתה של עגבניה אדומה,
בטבח שרצה לאכול".

כך חשב פריצי ברגעיו האחרונים,
ומת ליד השולחן.
העגבניה נותרה לבדה על השולחן,
וצחקה על פריצי, שמת, רעב וחסר כל.