נשמות תוהות עצובות בוכיות
מרחפות מעל הקברים
שלדים נרקבים נכחדים תחת האדמה
אדמה שותתת דם, אדמה בולעת אדם
אין מקום לזריעת שדות לגדילת פרחים
גופות ממלאות את האדמה מספקות מזון לתולעים

למה, אמא שאל הילד התמים ?
למה אבא הלך ולא יחזור לעולמים ?
היא רק לטפה את ראשו ואמרה שעוד יחזור
והוא גדל והבין שלאבא כבר חפרו הבור
האם גם אותי הארץ תקבור שאל עצמו
כה פחד ישב שבעה על עצמו

ארץ זבת שנאה ודם
להבים חדים כתער חודרים לגופנו
תחת מטח יריות מגדלים את ילדינו
רק שילמדו להחזיק נכון הרובה
שלא יידעו לעולם כיצד רגליהם הקטנות הולכות על גופות
רגליים פצועות שרומסות נשמות העייפות
אדמה קניבלית פותחת פיה משתוקקת רק לנו
רק מחכה שהרובה יכוון לראשנו