מה עוד נותר אחרי כל ההרס והחורבן אליהם נקלעתי היום בבוקר?
זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת כששותפתי ואני הקצנו משנתנו.
החלפת המילים בינינו מאוד יוקרתית ואף קמצנית אם יורשה לי
לומר, לכן כל אחת החלה בפעילות שלה להשגת המטרה הסופית:
לנקות.
השותפה נטלה בידה מטאטא, עשתה טובה והעיפה את האבק לרצפה בעודי
מבינה את הרמז, תורי לשטוף.
אבל תמיד אני שוטפת, ולא בדיוק מצטיינת בכך כפי שהשותפות
האחרות אומרות, אך שתקתי ועסקתי במלאכתי.
בעשר בבוקר הייתה ישיבת דיירים שהחליטה להתקיים כי עבודתי
התבטלה (הייתי חייבת לספר להן, נכון?!)
אהיה יותר ספציפית ואתאר לכן את שותפותיי לשנה הקרובה:
- אור, הבחורה שלימדה אותי מהו חושך אמיתי, ולימדה אותי להבין
מחדש את המילה נאצית.
- יוליה, עולה חדשה שכל מה שמעניין אותה הוא להיות בצד החזק
והשולט מלבד כל ההוזלות ומותגי הקניות הנמכרים.
- נטע, הבחורה התמימה והמצחיקה ביותר עם שילוב של סיגריית
"מלבורו לייט", בידה, אני מתה עליה.
- מירית, בעלת הבית שלנו, יותר מן חברה שלה אנחנו מספרות הכל.

אז התיישבנו על הספה בסלון שולחות מבטים מלאי שנאה אחת לשנייה.
כולן היו חוץ מנטע, שהיה לה תור חשוב אצל רופאת הנשים שלה,
המחזור שלה מאחר והגלולות רק משמינות אותה, אך אני לא צריכה
לפרט, אתן יודעות איך זה...
הנס-קפה נגמר, אז נאלצנו לשבת על גרון יבש.
"טוב, כפי שאתן יודעות, המצב החברתי בדירה לא בדיוק מרומם את
הרוח", אמרה מירית והדליקה סיגריה.
אור שלחה אליי מבט נוקב ולרגע קטן בלבד היא נראתה כמו נחש ארסי
שהולך להכיש אותי כל רגע.
"אך לפני כל זה, אני רוצה לראות מה שלום התשלומים שלכן".
הלכתי לכניסה ושלפתי ערימת מכתבים פתוחים למחצה.
הושטתי אותם למירית וחזרתי לשבת על הכסא כי מקומי בספה נתפס
במהירות ע"י יוליה.
לפעמים אני מרגישה כאילו אני חיה עם נערות בנות שלוש עשרה ולא
עם בחורות בשנות העשרים פלוס לחייהן.
כל אחד מהתפקידים מחולקים בינינו, כך שיהיה יותר סדר וארגון.
אור אחראית על תשלומי החשמל, יוליה אחראית על תשלומי המים, נטע
אחראית על לאסוף כסף לשכר דירה, אני אחראית לשלם למדביר פעם
בחודש כשיותר מדיי ג'וקים קופצים לביקור שהחתול שלי לא מצליח
להשתלט עליהם, ומירית?
מירית אחראית עלינו שלא נהרוג אחת את השנייה...
אתם וודאי שואלים את עצמכם מה ארבע בנות שלא מסתדרות בלשון
המעטה ביניהן ממשיכות לגור ביחד, אבל אתם יודעים כמה קשה למצוא
דירה טובה בת"א בימינו?!
מירית חטפה מבט בניירת והעיפה עווד מבט בכולנו.
"לפחות המקום מתפקד כמו שצריך מבחינת כספים", אמרה מירית מבלי
להזיז עפעף.
"לא מדוייק", קפצה אור בין כולן ושלחה אליי חיוך מרושע.
למה היא הייתה חייבת לספר לה?! הפעם הראשונה שאני מועדת וישר
דיני נחרץ. אספר לכם את כל הסיפור לפני שדעתכם תשתנה...

זה היה אחד מבקרי השבוע שבהם נטע הייתה באוניברסיטה, יוליה
הלכה לעשות קצת "כסף", אם אתם מבינים למה אני מתכוונת ואור
בילתה את היום עם החבר שלה לאחר  לילה סוער...
אז הרשיתי לעצמי לישון עד מאוחר. סוף סוף יום של שקט.
לא ידוע לי על שם דבר חשוב שאמור לקרות היום או שאני אמורה
לעשות. במוחי עלתה הברקה, שאולי אני אצא קצת לקניות ואפנק את
עצמי באיזה סריג לא יקר מדיי מקסטרו יד שנייה, כי המשכורת שלי
לא בדיוק מאפשרת לי חיי מותרות. ואכסח קצת את הגבות שלי, אם
אפשר עדיין לקרוא להן ככה...
עשיתי מקלחת קצרה וקרירה מאחר ששוב שכחתי להדליק את הדוד
וניגשתי למקרר לחטוף משהו קל לפני שאני יוצאת.
המקרר לא בדיוק בישר טובות, כשמצאתי קופסה של קוטג', קרטון
חלב, שני מעדני מילקי וכיכר של לחם.
כמו שאתם מבינים, אף אחת לא דוגלת במלאכת הבישול, כך שאנחנו
חיות פחות או יותר על  מוצרי הסופרמרקטים.
חטפתי מילקי דל שומן, לקחתי מפתחות ולאחר מבט חטוף במראה
ואכזבה מהשקים הקטנים שהצטברו מתחת לעיניים שלי, יצאתי.
את סידורי הקניות שלי והביקור המכאיב שלי אצל סווטלנה, אני
אחסוך מכם. כשהגעתי לדירה ציפתה לי בכעס ובטינה מרובה קבוצת
בנות זועפת שישבה בסלון והסיטה את ראשה לכיווני כמעט בתיאום
ברגע שסובבתי את המפתח בדלת.
"מה חשבת לעצמך"? שאגה אור לפני שהספקתי לסגור את הדלת
"את באמת חוצפנית, את יודעת"? הוסיפה יוליה במבטא המעצבן שלה
"אז היא שכחה, אפשר לחשוב", אמרה נטע מנסה להרגיע את הרוחות.
הייתי קצת המומה משטף הדיבורים שנכנסתי למטבח ולקחתי לי כוס
מים...
נאלצתי לחזור לגוב האריות והתיישבתי על כסא.
"המדביר היה אמור לבוא היום, זוכרת"?
"והיית אמורה להוריד את הכביסה היום, זוכרת"?
ואכן נזכרתי בכל אותם דברים ששכחתי לעשות ולא נותר לי דבר
מלבד, להתנצל, אך כמובן שבעיניהן זה לא היה מספיק.
"מה אתן רוצות שאני אעשה"?! צווחתי עליהן.
"תעופי מכאן! פשוט תעופי מכאן"! שאגה אור
"אור, תסתמי, נסחפת, גם אתן לא בדיוק מושלמות", אמרה נטע
כהרגלה להגן עליי...

מירית הנידה בראשה ושלחה אליי מבט מאוכזב, אני לא בטוחה שאני
יכולה להמשיך להשכיר לכן את הדירה, היא אמרה וסיימה את הישיבה.