השבט שלך יצא לנדודיו
נותרת בצינת הלילות
גלימת החושך עטפה את לבך
שירייך היו לקינות

שאי את עינייך הרימי מבט
ראי אם כבתה כבר האש
אם כלו המים תחת רגלייך
אם יש לנפשך עוד דורש

השבט שלך הרים כבר יתד
הפליג אל מחוז לא נודע
מנודה, את ראית את האור הבודד
מנודה שהייתה לחידה

פעם אחת נשאו את רגלייך
רוחות הקדים החמות
העיפו אותך לחזות בענייך
במחול האלות הקדושות

חשופה כאדמת המדבר הצחיח
עירומה מחיים ומדעת
מתהומות נשיה יעלו את זכרך
לאמור שוב ושוב- מנודה את.

מרכבת האש כבר עלתה לשמיים
שיר השירים מזמן כבר נכתב
לא יקדמוך בתופים  ומצלתיים
אין זכר לשביל הזהב.