אויש כואב לי הראש כוס אמק, מה עושים שהכאב ייפסק?
המכוניות עוברות שוב ושוב.. הם כולם נשמעות אותו הדבר בדיוק -
מעניין אם הם בכלל שמות לב שאני שם.
השמש יוקדת היום במיוחד, דוקא היום מכל הימים השמש צריכה
לזרוח, אבל לא סתם לזרוח, לבעור כמו שבמשך כל חיי לא בערה.
זבוב מתעופף לו.
כמובן נחת לי על היד הבנזונה.
תעוף כבר! תעוף! הוא לא עף.
הייתי מרסקת אותו עם השיניים שלי.. אם רק לא הייתי מאבדת את
רובם לפני 2 דקות, או שזה היה 5?
כבר איבדתי תחושה של זמן.
אין זמן.
גם אין אהבה, מי יאהב אותי המכוניות?! או שאולי הזבוב?!
אוך נדבק לי מסטיק בשיער, בטח של איזה ילדה קטנה ומזוהמת.
בטח נפל לה מהפה באמצע שנידנדה לאמא שלה על כמה שהיא רוצה את
הברבי החדשה.
דווקא הייתי אוהבת מסטיקים. מעניין איזה טעם הוא, הייתי רוצה
להריח אותו.
אין ריח.
גם אין טעם, וטוב שכך, כל השוקולדים הזולים שאכלתי לאחרונה לא
ממש תרמו לי לפיגורה. לא שזה משנה עכשיו. לא שזה שינה אי פעם.
למכוניות לא משנה זה מה שבטוח, להם יש דאגות אחרות בראש- או
במנוע, שיהיה. שיט אני לא מצליחה לחשוב, מה שכחתי? לעזאזל!
לנעול את הבית? נו באמת זה בטוח לא זה. הבעל דירה יכעס, הלוואי
שיכעס, הלוואי שידפוק בדלת כל כך חזק עד שתישבר לו היד- כמו
ששלי נשברה.
יא אללה.. מה שכחתי? התקשרתי לאמא, גם כן אמא, יותר נכון להגיד
זונה. דיברתי עם דודו, יכל להיות קצת יותר חביב אחרי שלא
דיברנו כבר איזה 3 חודשים חוץ ממתי לאסוף ולהחזיר את רינתי.
אוי פאק..רינתי! עכשיו 3! היא בגן!
בטח היא עכשיו עומדת לבדה בחוץ... מחכה...
אוף אם רק הייתי יכולה להגיד לה שאין לה למה לחכות, שתלך הביתה
ברגל, היא יודעת איך. שאני אוהבת אותה.
אבל אין כבר אהבה.
האהבה מתה.
אני רוצה לקום, אני לא מצליחה. למה אני לא מצליחה לקום? פתאום
הכביש אוהב אותי?
אבל אם אין דבר כזה אהבה והכביש אוהב אותי, אז אין דבר כזה
כביש. ואין דבר כזה שאני עכשיו שוכבת על הכביש. ואין מכוניות.
ואין זבוב מציק. ואין מסטיק לעוס של ילדה קטנה בשיער שלי. ואין
רינתי שמחכה שאמא תבוא לאסוף אותה מהגן. ואין ערב שכבר יורד כי
הרי אין זמן.
זהו זה! אין זמן... זה טוב - כן.