בשקט בשקט סובלים פה
רק תגיד דבר אחד
למה אני מרגישה לבד?
שגרת הכאב חודרת עכשיו
נמאס לי להסביר לאנשים שקשה,
זה דפוק ואנושי זאת אני, זאת אני

ריח של סיגריות כביכול אותי מרגיע
חיוך של אנשים כבר לא כל כך משפיע
אני סגורה, ובכוח מנסה להיפתח
ושוכחת את עצמי אי שם רחוק, אבל קרוב
אי שם רחוק, אבל קרוב...

אלף אשליות גולשות לדמיון
אותי את אכזבת את כבר לא כל כך את!
אם תרצי לחזור את תתקבלי בברכה
אך אני כבר מזמן סגורה

כמה זמן נשאר לי להיות שפויה?!
השגעון כבר חודר והדמיון מתערער
המציאות בת זונה!
אולי זה לא כך כך אמיתי,
רק הגזמה שהמציאות היא בת זונה...