ענת שבו-פרלמוטר / עמק המצלבה |
אל הדרכים המתפצלות,
לצעוד באפלולית שבילים
המתפתלים בתוך חורשות מחטיות.
למעוד על אבנים מסולעות.
לשבת על מיקשה קרה
של לבה בת מיליון שנה
לשמוע שאון מכוניות
חולפות למטה בבקעה.
לנשום עמוק,
להאזין לשקט
ולא להרתע,
לחוש טיפה שמענן נשרה
ורוח צמרות רוחשת בעדנה
להיות שוקטת וחולמה
ולהמתין...
אולי תיגה אלי הנהרה
אולי אחוש בסוד בריאה
(תיגה, מלשון נגה)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|