"הבן יקיר לי אפריים,  אם ילד שעשועים--כי מדי דברי  בו,
זכור
    אזכרנו עוד; על כן, המו מעיי לו--רחם ארחמנו, נאום
יהוה."

ירמיהו ל"א

המו מרכבות הים
ייתן הכל בעשת נחמתו,
יקיר שלי חכה לשמוע (זה) חגך,
נגעתי ברשף הסליחה המתפלל,
כפי היום הוא עוד כורע,
למצוא מנוחתו בשטף הימים.
זכור אזכרנו ערב,
זמן נכר- זמן מעבר,
אזכרנו יום וירד לתתנו
עוד ערב,
ישנה וישמור.
רחם השתיקה ההוא, אשר ילד
עוד אור של אבל,
מלאו מרחבזמנים בגל של קול
מחשיך הנשמות,
מלאו הייסורים בחום של ערבות,
מהסמטה ירד ירוד הקול אשר קרא,
לנחמת אחים בצד הדרך,
לאה השחר, שמש מפרידה
רכס הערב בנגיעה קלת משקל,
שוקטים המצרים עתה באין-עוד-קול,
כל הדרכים הולכות לרקב השחור,
ומאידך השטף, יקירי,
השצף של הכאב עוצר הנשימה,
יקיר מפז זהוב שלי, אפריים,
עתה מצאנו נחמה במרכבת הים,
אותה העשת, חצוצרה, נתנה
בנו שתיקת חינם, המצבות.