|
גיליון למתים
ועוד אחד לנוטים
שמות ותאריכים
בלי ערכים
וכשמגיע הזמן
הם מגיעים לכאן
נשכבים במיטה
ומחכים למיתה
הדממה להם קדושה
והם שומרים על רחשה
רק פה הם יכולים להיות
כי לא יכולים הם לחיות
מספרם גדל מדי יום
והמכסה לעולם לא ימלא עד תום
וריח המוות שמסביבם
מגביר יותר את כאבם
הם מחכים לתורם בשקט
וההמתנה לא ממעטת
וכשיבוא יומם
לבם לבסוף יידם. |
|
|
שתוק, אני רואה
שמש!
האישה הקטנה
לחומוס הכלב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.