הוא לפתע התעורר. חריקת הדלת האיטית גרמה לו להרים את ראשו
ולפקוח את עיניו. הדלת חרקה בצליל איטי ומשגע שקדח לו בראש.
אפשר היה לשמוע את חיכוח הצירים הלא משומנים בקול אשר גרם לו
להתעורר בפתאומיות ובכעס. הוא הרים את עצמו מהכיסא ודחף נעל אל
מול הדלת.
כאשר פקח את עיניו אל מול הראי, אדם צעיר ועצלן בשם כריס טורן
הביט אליו בחזרה. כריס היה עם שיער מבולגן ופרוע שנראה כמו כל
אחד אשר מוער משנתו, ועיניו היו מכוסות בקורי שינה. לאחר ששטף
את פניו במים הקרים, ניסה כריס למתוח מעט את עיניו כדי להעלים
את שקי השינה שנתלו מתחתם.
כריס צלע בעייפות אל תוך חדר האורחים כאשר הבין שאין לו מה
לעשות בנוגע לשינתו. הוא נחת על הספה בעצלנות ולחץ בעיוורות על
השלט הרחוק על מנת הפעלת מכשיר הטלוויזיה הישן שהיה לביתו.
כריס שינה את הערוץ הנוכחי עד שנחת על ערוץ שבו שודרו חדשות
מקומיות, שבהם כריס נעצר.
"לפני דקות ספורות הפושע יצא מתחום הרשויות לאחר בריחה
מדהימה," אמר העיתונאי אשר היה כפי הנראה בזירה של פשע שבוצע
לא מזמן. היה קשה מאוד לראות את הרקע של המקום משום שהשעה
הייתה ארבע בבוקר.
"נראה שהחובשים הגיעו ופינו את הקורבן היישר אל בית החולים
הקרוב," המשיך המדווח, "ההנדסאי רמי טורן, היה במצב קשה
כאשר..."
אך כריס כבר לא שמע את מילותיו של הפרשן. רמי היה אביו, וברגע
שכריס שמע את המילים שנאמרו לו כרגע הוא קפא על מקומו ורץ
להעיר את אימו. לאחר שהעיר את אותה, הם רצו אל עבר המכונית
בעודו מספר לה בדרך את מה ששמע. בדרך הם נזכרו כי הוא לא הקשיב
מספיק עד שישמע את שם הבית חולים אליו פונה אביו. כריס ואמו
צלצלו למשטרה ושאלו במהירות היכן רמי טורן מטופל, בעוד נוסעים
במהירות מהירה עד מפחידה לכיוון בית חולים מאיר, שלשם פונה.

זה כבר שעתיים שכריס ואימו נמצאים בחדר המיון. היו הרבה ריבים,
צעקות ולא מעט בכי. אימו של כריס דחפה את מי שלפניה בתור ושאלה
בצעקה מפוחדת את מיקומו של בעלה.
"את חייבת לעזור לי!" צעקה אימו של כריס על סף בכי, "בני ראה
בחדשות שבעלי, רמי טורן, הובל לכאן לאחר פציעה, איפה הוא,
בבקשה ממך, איפה בעלי?!"
האחות הייתה רזה, מחוטבת ונאה מאוד למראה, אך כששמו של רמי
טורן נפלט היא השתנתה בין רגע. החיוך נמחק כליל, פניה נהפכו
לבנים וידה שרשמה משהו בפנקס רפואי נעצרה והחלה לרעוד.
היא החלה להגיד בנשימות קטועות וברעד, "אני מצטערת הוא...
הוא... הוא בחדר שלוש." האחות לא יכלה להגיד לה את מצב בעלה,
ליבה לא איפשר זאת.

כריס ואימו נכנסו לחדר לאט ועצרו. אימו של כריס נעמדה במקומה
ובהתה במראה המזוויע לרגע כאשר יצאה בריצה והחלה לבכות בקול.
כריס לעומת זאת, נשאר נטוע במקומו, עיניו ופיו פעורות.
המראה היה נורא. הוא רצה לרוץ בכיוון השני כמו אימו ולהתחיל
לבכות כמו תינוק, לא משנה כמה לא גברי זה יראה. פניו של כריס
קיבלו את אותה התגובה של האחות בדלפק, שכל גופו נהפך לבן.
המראה היה מזעזע, אך כריס רצה להיות עם אביו.
כריס התקרב אל אביו אשר עיניו היו פתוחות למחצה בעודו מתנשף
בחוזקה. אביו התעורר כאשר אימו של כריס ברחה בבכי. הוא העביר
את ידיו על גופו עד שנעצר בקטע החזה.
"מה קרה?" שאל אביו של כריס.
"אני לא יודע," השיב לו.
"אני רק יודע שהיה פיצוץ ובום ענקי ואז התעלפתי."
"כנראה היה פיגוע," השיב לו כריס בעודו מנסה להפנות את מבטו
הרחק מאביו.
"והפיצוץ עשה לי את זה?" שאל אביו של כריס.
"אני מניח," מילמל כריס בזמן שעיניו דומעות וגרונו החל להחנק
מבכי שלא יוצא כמו שצריך.
"אני מניח שאני נכה, לא?"
"נראה ככה..." אמר כריס. כריס כבר החל להסתובב לאיטו והביט
עכשיו אל אביו כשדמעות זולגות לגבי לחייו.
אביו של כריס שכב במיטת בית חולים ישנה מתחת לשמיכה סטרילית.
אביו של כריס נראה במצב נורא, ועל פניו הבעה מיואשת חסרת
תקווה. מתחת לשמיכות היה את הבליטה של גופו, אך הבליטה נעצרה
באמצע של גוף בגובה נורמאלי.
גופו של אביו של כריס נקטע מהטבור ומטה. הוא היה כעת נכה
לנצח.
כריס חיבק את אביו עד רד הליל בבכי עד ששניהם נרדמו.