על כזה מן כוכב ירוק
עם צלעות מגולפות ענקיות
מתחלק לו החבר והבשלן - מושיק אטריות

מותח ידיים לארוחת הבוקר
השרירים כבר מוכנים,
ללישת הבצק מחיטה מלאה,
עגולה וכזאת עם צבעים.

רעייתו שתחיה, הגברת מקרון
מגהצת את הבצק לשטיחים,
מוסיפה לקיטור, קצת אבקה של חיוך,
ככה שיצא יותר טעים.

ואז בערך בעשר ולפעמים עשרה,
כשהתה בקומקום מבקש הפסקה.
השטיחים על החבל והלב
מתגלגל, לעוגית קינמון מתוקה.

מושיק אטריות, שידיו קצת עייפות,
מחבק מקרון על ספת הסלון.
והשמש מלטפת, פועלת בכירה,
מציצה בלי בושה, מהחלון.

מושיק קצת מודאג
וזה גם הזמן לשיחה,
כשהתה כבר בחצי הכוס
והספה בדיוק כזו נוחה.

כי ארץ כוכב ירוק,
שיש לה את השמש הכי טובה לאטריות,
בזמן האחרון נהיו בה,
מיליון ואלף בעיות.

וריב גדול בין שמאל לימין,
וארץ שלמה, עם כעס גדול.
כי לא מתחלקים אדמה ושמיים?
כי לא עושים קו בין מים לחול?

והריב הוא על מה? אתם שואלים,
אם החיטה מלאה או קצת אחרת
הריב הוא על הטעם, פשוט מאד,
כך הגברת מקרון אומרת.

היא בפוליטיקה לא מבינה,
וגם לא בתקן אטריות בחוק.
היא רק יודעת, מסיפור של הסבתא,
שיש כאלה שאוהבים מלוח ויש כאלה שאוהבים מתוק.

ויש גם כאלו, כך שמעה באמת,
בשיחה של אתמול, עם כמה חברים,
שאוהבים אטריות חריפות ותפוח.
ולובשים גם בחורף מכנסיים קצרים.

מושיק סופר לו עוד עשר דקות
למרות שנחשב בכוכב לחרוץ.
כי שיש ימים עם כזה בלאגן,
אהבה היא דבר מאד נחוץ.

תאמרי לי מקרוני שלי,
מה זה משנה, אם מתוק או מלוח.
מכנסיים קצרים, ארוכים,
ספגטי חריף, או ריבה של תפוח?

השניים יוצאים למתוח שטיחים,
על צלע כוכב ירוק.
למעלה, למטה וטיפה לצדדים
ומושיק רוצה קצת לצחוק.

את יריעת הבצק הגמישה
בין קרני הכוכב הם תולים
ועל ערסל ריחני, בטן וגב,
ילדי בני הזוג מתגלגלים.

(כוכב ירוק היא ארץ חכמה, בין ארוחות, עבודה ומנוחה
חשוב מאד לשמור, על מפגשים של משפחה)

וכשהבצק, כבר מתוח כראוי,
והוא דקיק כמו קרן שמש אחרונה.

הגברת מקרון פותחת את הדלת
ומזמינה את כל החברה בשכונה.

עכשיו בשש וכמעט חמישה,
הגיע זמן אטריות לגזור.
זאת משימה חשובה ביותר
וגם רעיון, שכדאי לכם לשמור

משפחת לזניה, צד אחד תופסת
ומשפחת קנלוני, את הצד האחר.
סבתא נודלס קוים מסמנת
ומושיק עוזר ליישר.

הגברת מקרון שוטפת ידיים
ומוציאה שלוש שקיות ממזווה התבלינים
ניחוח מתוק וניחוח מלוח
ועוד אחד במיוחד למבינים

מפזרת עם חיוך הבוקר, על הבצק
על כל השכנים וגם קצת על בעלה.
והיא יודעת מקרונה שהשילוב בטעמים,
עושה לה פסטה מעולה.

מושיק ידידנו, מספריים לוקח,
משתדל שלא לצאת מהקווים
גוזר פסים ועוד פסים, לפעמים זה בורח
זה לא נורא, כשאוהבים.

וכשיש ערימה של חוטים ופסים
ולפעמים גם כמה קוביות
השכנים מוחאים כפיים חזק.
תם עוד יום עבודה של מושיק אטריות.

במטבח כבר מוכן לו סיר גדול
עם מים רותחים ורוטב אדום.
יושבים כולם מסביב לשולחן העגול
בחיי, כבר מזמן לא אכלנו היום.

זורה מקרון, על צלחתה סוכר
ואדון קנלוני על צלחתו פלפל
ומושיק שעבד קשה נורא
מתחיל עוד פעם להתבלבל.

אז ליתר ביטחון (וגם בגלל שהוא די רעב)
הוא אוכל עד הסוף 3 צלחות
ויודע שמחר, הוא יקום די מוקדם,
כי צריך להכין 10 קילו לפחות.

אבל עכשיו, בשעה הקסומה של סוף יום,
כזאת שמגיעה לפני שהולכים לישון.
הוא לא דואג ולא שוכח,
שזמן כמו טעמים יש המון.