זה מחזיר אותי לאותו היום שהלכתי לי לטייל מתוך עצבים, דיכאון,
או סתם שיעמום...
התחלתי ללכת, אני הולך ומסתכל על השמיים עד שאני מגיע אל בית
הקברות ואני נכנס לתוכו מסתכל מהכניסה עליו וממשיך ללכת בתוכו,
עובר קברים קברים וזה לא נגמר וחושב לעצמי כלכך הרבה מתים...
השעה הייתה כבר חמש ורבע ואפשר היה להבחין בסימני שקיעה ואני
עדיין הולך לי לאט לאט בבית הקברות עובר מצבות מצבות.
זה לא שאף פעם לא חשבתי על האפשרות שגם אני יגיע למקום הזה.
ואני מסתכל על השמות ואני מגיע וקולט קוביית קבר ריקה.
חושב לעצמי אולי היא שמורה, אולי לא השתמשו בה, מעניין...
מתיישב על אחת המצבות וחוזר ליום ההוא שדיברתי עם חברה שלי
והיא אמרה שהיא עוזבת אותי, היום בו הלהקה שלי שוב התפרקה,
היום בו ההורים שלי החליטו להרוס לי ת'חיים באופן סופי והיום
בו אני הולך בבית הספר והתלמידים קוראים לעברי דברי שנאה כשאני
יושב לי לבד בלי אף חבר. ביום שנכשלתי במתמטיקה והמורה אמרה לי
שהיא לא מבינה מה קורה איתי ולמה אני מתדרדר. היום בו הבנתי
שחיי הם פשוט שחורים.
באותו יום לקחתי את עצמי והלכתי לטייל והגעתי לבית הקברות
נכנסתי והלכתי והלכתי והגעתי למקום שהייתה שם חלקה ריקה שאולי
היא שמורה ואולי לא השתמשו בה.
התיישבתי על אחת המצבות וחשבתי לעצמי...
אולי כל זה חלום רע שבסוף מתעוררים ממנו ומחייכים כי זה בכל
זאת רק חלום אבל במקרה הזה פשוט מצאו אותי בתוך חלקת הקבר
הזאת, מונח בשלווה ובפתק היה כתוב

REST IN PEACE FOREVER!!!