אדון הכאב שר דמעות האבן
קוצי ברזל מגיחים מגופו, קורעים, חותכים, משפדים
עיניו אדומות, יוקדות, נוראות, בים השחור וברק כסף הפלדה מנצנץ
ברשעות של השחטה.
נקמה של תמימות היא דרכו, ודרכו גם דרך קרבנותיו, צורחים,
מפחדים, מתפתלים בינות קוצי הברזל השחור, דמם ניגר בחולות
המדבר ונעלם כלא היה. כמו שם, כמו אגדה.
זמן הינו חברו, או עבדו שכן אין הוא מתנגד לו. בעפעוף הוא מזנק
בנשימה הוא קוטל, ובאנקה נעלם.
בוא אלי אדון הכאב, בוא הראה לי מהי מוזה של אמת. גרום לי כאב,
עצבות, בכי ודממה קרה, החזר לתוך מוחי בעזרת להבי הפלדה את
המוזה אשר אבדה לי כשעזבת.

בהשראת סידרת ספרי "היפריון" של "דן סימונס".