|
09/2001
דמעות הבדידות מתוך הידיעה
ששירת נשמותיי לא תובא לקבורה
לא יאמרו עליה דברי הבל אחר יד אחרונים
לא יהגו בה לבבות של זרים
לא ידברו בה אנשי המלכות
ולא ישחקו בה אנשי רוח והגות.
אנחת הכאב מתוך האמונה
שהדרך בה בחרתי הינה הנכונה
לא ישחקו בה ילדים עזובים
לא תיגע נפשי בלב האבודים
לא אשיל את חימתי על זו המזימה
לא אכאב את כאבי לובשי גלימת כלימה.
עצימת עיניים כמו זו האחרונה
שהחיים כמו שהכרתי אינם ברי קיימא
לא אחוש אל תפילותיי מתוך חרדה סמויה
לא אפול על שתי רגליי אל תוך החשיכה
לא אוכל עוד לערוך שולחן ערוך קדוש
לא אשמח עוד כתינוק אל בוא אבי הלום.
זוהי אדמתי תמיד. אדמת ילדות ותום.
זוהי חדוותי מאז ימות עולם.
זוהי מלכותי ובה אני מלכה
זוהי ילדותי. וילדותי האבודה. |
|
|
"שלושה אבות,
שני לוחות
הברית,
אחד זה שמאשר את
הסלוגנים,
זה שמאשר את
הסלוגנים..."
("101 שירי הלל
לזה שמאשר את
הסלוגנים -
הגרסה המחודשת") |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.