כולן אותו סיפור, אני איתן יש בנינו משהו מדהים, אני מצטייר
כנסיך מושלם מהאגדות ואיכשהוא הן תמיד מוצאות את הדרך לדפוק את
הכל, לחרבן על כל העסק.

לדוגמא הראשונה שלי, וואוו איזו אהבה הכל היה כל כך מתוק, אבל
אחרי שנה וחצי היא החליטה לפוצץ את זה תמורת ארבעים דקות של
סקס עם מישהו זר. עזבו את הבגידה, אם היא הייתה גומרת אז לפחות
הייתי אומר היא עשתה את זה בשביל האורגזמה, אבל לא יצא לה
מאותה הבגידה כלום. סתם הלכה לבגוד בי, אחרי שנתתי לה את כל
כולי, נתתי לה את העולם, הנשמה, את כל תמצית החיים שלי נתתי
לה.
ככה אני מתמסר לחלוטין לבת זוגתי נותן לה הכל, מגשים לה את כל
החלומות. אני תמיד הייתי מתאהב בקלות, אני פשוט פרייאר של
אהבה. של הרגש הכל כך מתוק הזה, לא יעזור לי כלום, אני מניח
שזה חסר תקווה לחלוטין, מבחינתי אני אוהב. תמיד. אם מסתכלים על
תוצאות בשטח גם מהבחינה הזו אני תמיד הייתי עובר ממערכת יחסים
אחת לאחרת, אף פעם לא היו לי סטוצים שהיו לגמרי חסרי משמעות
מבחינתי ובטח שתמיד היה שם רגש לא הייתי שוכב עם מישהי שלא היה
לי רגש כלפיה.

אז איך שלמרות כל האהבה הזו, ההתמסרות הן מפוצצות את הכל. ואל
תבינו אותי לא נכון, בהתחלה שאני מדבר איתן על זה שאני לא אוהב
משחקים של קשה להשגה או התעלמות. מכירים את המשחקים האלה
שהבחורה רוצה שהתייחסו אליה חרא ורק אז היא תתחיל ללכת
אחרייך?
אז אני מצהיר תמיד מההתחלה שאני לא משחק את המשחק הזה. אני
נותן את כל כולי, אני מראה אהבה כמה שיותר, אני מחפש את האחת
שתעריך את זה ולא תיקח את זה כמובן מאליו וכולן, אבל כולן
אומרות לי 'נכון, הלוואי והייתי מוצאת גבר כמוך שישקיע בי,
שיראה לי את האהבה שלו כל הזמן.' וכשזה קורה, התוצאה צפויה
כמעט מראש. כל הנאמר מפיה יצא כשטויות. עוד אחת שלקחה אותי
כמובן מאליו והחליטה להרוס הכל, אם זה עם מריבה או בגידה או
סתם לעזוב אותי ללא סיבה.

אנ מרגיש טיפש על כך שאני הולך לפי הרצונות המוחלטים שלי ולא
לפי כללי משחק. אני לפעמים מכה את עצמי מנטלית שעות כדי
להפסיק, אך אני לא יכול. איני יכול שלא להתמסר. שלא להיות
נאמן. ממש טרגדיה אה?

אני מרגיש כל כך טיפש ופרייאר. אני נותן להן הכל הן לוקחות הכל
וזורקות אותי לפח. כמו קונדום משומש, שלא תבינו אותי לא נכון,
עם כל אחת ואחת הסקס מדהים החוויות נהדרות והתקופות איתן; כל
אחת ואחת הן מופלאות ובטוח מצטיירות אצלי כחוויה מלמדת, לימוד
עצמי על ה"אני" האמיתי שלי.

מתי? מתי תגיע אחת שלא תיקח אותי כמובן מאליו, אחת שלא תאמר לי
בהתחלה שכל מה שהיא חיפשה אי פעם זה נסיך כמוני, אלא שגם תעשה
את זה בפועל ולא תקרע את הלב שלי לגזרים?

ממש אנדרדוג, קדוש מעונה.
אין כאב חזק בכל העולם שיכול לגבור במכאוביו על יסוריי אהבה
נכזבת, או אהבה לא ממומשת.
קשה לי, ממש קשה לי להבין את המשחק הזה ולשחק אותו. אני לא
מצליח לעשות כלום נכון, כל מה שאני עושה מוביל אותי לאותה
תוצאה עגומה של בדידות. אני רוצה אהבה, אני רוצה לממש את שלי.
אני רוצה לדעת שאני יכול לתת הכל מעצמי למישהי מיוחדת אחת, לתת
לאחת את כל כולי, אהבה ללא תנאים. אבל איך שזה יקרה?

הרי אחת כמו זאת שאני מחפש קיימת רק באגדות. אין אחת שלא תיקח
אותי כמובן מאליו, שלא תזלזל באהבה שלי אליה, שלא תנסה לסחוט
ממני עוד. אין אחת שתקבל אותי כמו שאני, שתהיה מוכנה לקבל את
האהבה שאני נותן כמו שהיא ורק כך.

חשבתי לעצמי לפעמים שאולי זו הדרך שלי, שבדרך שבה אני פועל אני
טועה, אבל חשבתי לעצמי ואמרתי איך זה יכול להיות, הרי אם לא
הייתי בוחר בדרך שבחרתי, אז הייתי מישהו אחר שבוחר בדרך אחרת.
הדברים קורים ונעשים תמיד בדרך שאני אבחר ואין טעם להסתכל
אחורה ולנסות להבין מה עשיתי, הצד השני הוא הבעיה ולא אני, אני
נותן הכל. את האהבה שלי אני מממש בתוך קשר במאה אחוז ולא אחוז
אחד פחות. אם זה בהשקעה בצד השני טיפוח, מחוייבות, נאמנות,
חופש, ספייס. אני לא מבין מה יכול להשתבש אבל משהו תמיד
משתבש...

כנראה שמהו תמיד ישתבש.