נימף בת-יער / עונות |
באת אלי שקט
מסכי ריסיך כולאים
אפלה קרירה כטבת
וקילפתי ממך זיכרונות
דבקה בך כעור
פרחנו עם האביב
מותירים בגבנו הקור
להטנו את חיוך השמש
בערנו שקיעות על החוף
ובין קיץ לסתיו התארכו השתיקות
כובדן כחמסין של סוף
השלנו איש רעותו
כעלים צפים על הרוח
עירומים
חסרי אונים
מותשים מכדי לנוח
באת אלי עם גשם
ריסיך ככסות גורלי
נותרתי. גבך מתרחק
נבלע אל בין הצללים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|