העיר תל אביב הייתה רדומה. פסעתי בה עד שהגעתי למרתף בית, משם
המשכתי לבונקר סודי בו ישב הרמטכל גד אביבי בכבודו ובעצמו. הוא
היה אדם שמן מאוד ועיניו כאילו יצאו מחוריהם מרוב שומן. הוא
אמר לי בפה מלא באוכל: אז אתה הבן אדם הבלתי נראה? אמרתי לו
שכן. הוא אמר לי: אז אי אפשר לראות אותך אפילו במראה? הפעם
באמת התרגזתי. הרמטכל הזה שואל שאלות באמת מרגיזות.  עניתי לו
שאם הוא לא רואה אותי אז כנראה שאני הבן אדם הבלתי נראה. הוא
אמר לי בקול מפייס: אל תתרגז, אני שואל כי יש לי סיבה. ומהי
הסיבה אם מותר לי לשאול? עניתי לו בקול מרוגז עדיין. הוא אמר
לי: יש לי משימה מיוחדת בשבילך. משהו שרק אדם בלתי נראה יכול
לעשות. הפעם הסתקרנתי.  אמרתי לו: ומהי המשימה? גד: אחד
מחילינו נחטף על ידי חיזבאללה. משימתך היא לשחרר אותו מהם.
אמרתי לו שבשביל המדינה אני מוכן לעשות הכל. הוא הניח מפה על
השולחן ויצא. הבנתי שאני צריך לקחת אותה. זאת הייתה מפה שבה
סומנו מקומות בלבנון ובעיקר מקומות של חזבאללה. התמלאתי רוח של
פטרוטיות והלכתי לבצע את המשימה. בקרוב מאוד אני אהיה מפורסם.