זה מוזר, פתאום צלצל הטלפון וזו הייתה היא. אמא שלי.
היום ממש קיוויתי שזה יקרה וזה קרה.
היום סגרנו ויכוח סוער ביני לבין ההורים בטריקת דלת שלהם,
כמובן לא לפני שזרקו כמה מילים שיכולות להרוג בן אדם מתוך כעס.
וכך, בדקות ארוכות של בכי ומריטת עצבים הם השאירו אותי פה,
בבית.
זו הייתה ממש השתגעות לא נורמלית, ויכוח סוער שהשאיר אחריו רצף
של דמעות בלתי פוסקות. ואז, חשבתי עליו, החבר שלי, שאני אוהבת
אותו ובמקרה, ככה פתאום, הוא התקשר. והרגיע, הפעם באמת הרגיע.

אלוהים רצה לפצות על היום הסוער שהתחיל בי מהדקה שפקחתי את
עיני הבוקר וכך זה נמשך... בעצם לאחר יותר משבוע שקיוויתי שזה
יקרה כבר. זה קרה, ההוא התקשר, השני שכבר מזמן לא התקשר ואני
מיוזמתי לא הייתי מסוגלת להתקשר, לא יכולתי, ידעתי שזה יהיה לי
רק רע אז הייתי חזקה, ויתרתי. אבל קיוויתי, קיוויתי שהוא
יתקשר. והיום, לאחר שתי דקות זה קרה. הוא התקשר. נורא שמחתי
אבל בסיומן של פרץ הדמעות עוד היה קשה לדבר אז ויתרתי על
השיחה, הוא אמר שהוא יתקשר מאוחר יותר...
וכך זה נמשך, כמו שהיום התחיל במין אופי מאוד מסוים של יום
שאומר היום יהיה רע, ולא משנה מה יקרה ומה יהיה פשוט היום יהיה
רע. וכך הוא נגמר, במין סיומת מפתיע שכזו, מעיין תפנית מוזרה
שחלה בו פתאום, פתאום הכל היה אחרת.

תמיד קורים הדברים האלה שבזמן שאתה עצבני או כעוס ולא ממש שפוי
בדעתך אתה מייחל לכל מיני דברים, גם לי זה קרה, גם היום.
כשהייתי קטנה מרוב כעס הייתי נוטה לייחל למותם של האכזריים
שהעיזו לגרום לשינויים במצב הרוח שלי, אך עם הגיל הבנתי משהו.
אל תקווי לדברים שאח"כ יקרו ותתחרטי עליהם.
והיום זה קרה... במין המשכיות מדהימה של לפצות אותי היום, גם
זה קרה.
כתוצאה מהויכוח הסוער, שבין היתר היה על האוטו, קיוויתי שהורי
יקבלו איזה פנצ'ר בגלגל, ואז זה קרה, שיחת טלפון מאימי. היא
התקשרה להודיע שנחכה עם הארוחת ערב... כנראה שהיא ואבא
יאחרו... יש להם פנצ'ר בגלגל...
והוא רצה לפצות,
אולי היה עוד משהו שהייתי צריכה להתחיל לקוות?