מתבונן בתמונה שבקיר
פוגש בן אדם שאני לא מכיר
מרגיש אבוד ולכוד
וכך האיש הולך לאיבוד

בין קורות הדממה
וחומות הייאוש
שותק אני עכשיו
כי לא יודע לאן אשוב

המבט העצוב
במראה הסגולה
הפחידה אותי
ואמרה לי דממה

פחדים מוזרים
הרגשה רחוקה
אותי מעיפה
ועכשיו מדחיקה

בלשון העצב
במבט רעיל
כמו שאני בין עצמי
לעצמי לא כל כך מבדיל

כותב לי שיר
שיר מאוד ישן
שאת האנושות מכניס
עמוק לבלאגן

מילים יפות
וכה פשוטות
מילים קשות
והדלתות חורקות

במבט צרוד
ובקול מטושטש
מתבלבל אני
בין אז לעכשיו