[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורן גולדפינגר
/
תורנות שמירה

בוקר, יושב בש"ג, מעשן סיגריה, מקלל את מי ששם אותי לשמור
בלילה ואחרי זה בבוקר. לפחות יש רדיו ויש קומבינות עם המטבח,
אפשר לקחת איזה אוכל שרוצים אז אני מסודר בקטע הזה לפחות.
מישהו נכנס, פותח לו את השער, סוגר וחוזר פנימה. שקט עכשיו, זה
טוב. עוד מוקדם. יותר מאוחר יתחילו להגיע אנשים, ההסעות של
הבסיס שמחזירות אנשים מהשבת יגיעו, האספקה של המזון - בקיצור,
תהיה חגיגה. ננצל את הזמן להסתלבט. פתאום אני שומע זמזום.
חשבתי זבוב, הסתבר שזאת היתה דבורה. אבל וואחד דבורה. ואני מה
זה פוחד מדבורים. עד שהצלחתי לגרש אותה.מזל שלא עקצה אותי.
כנראה הסיגריה הבריחה אותה. לפחות משהו אחד טוב יצא מהעישון.

עוד מישהו מגיע, פותח לו את השער, מצדיע, סוגר וחוזר פנימה.
ברדיו בינתיים יש שיר שאני אוהב ואני שר עם הרדיו. מתאים כוס
תה עכשיו. מכין, יושב, שותה, מדליק עוד סיגריה ושומע מוזיקה.
אחחח, השקט של הבוקר. עובר הג'יפ של האבטחה, אומר שלום
למילואימניקים, מדבר אתם קצת וממשיך לשבת וליהנות מהשקט, כל
עוד אפשרי.

שוב זמזום. חשבתי עוד פעם דבורה. אני מסתכל ולא מאמין למה שאני
רואה.


פתאום...


בבת אחת נחיל של דבורים טס לתוך הבודקה של הש"ג ואני קופץ
החוצה. שיט! מה עושים? בינתיים מתקרב רכב. המב"ס. צריך לפתוח
את השער. מה עושים? ואוי לא, ההסעות של השבת. ועוד אנשים
מגיעים. צופרים. "תפתח!" אני צועק להם שאי אפשר להכנס לש"ג כי
הוא מלא דבורים. ההוא מהמגדל צועק לי שבחמ"ל רוצים לדעת למה
אני לא פותח ת'שער. צעקתי לו בחזרה למה. בינתיים הטלפון מצלצל
בפנים, אנשים צופרים בחוץ, ההוא מהמגדל משגע לי ת'שכל, ואני
בלחץ היסטרי. והסיגריות שלי בפנים. המב"ס ניגש אלי ושואל אותי
מה קורה, ואני מסביר לו. הוא שאל איך זה קרה ואמרתי לו שאני לא
יודע. רק אני יודע שאי אפשר להכנס פנימה. גם המטאטא בפנים אז
אין לי איך ללחוץ על הכפתורים מבחוץ. הצעתי שאשתמש בנשק והוא
לא הסכים בשומופן. ההוא מהמגדל (אף פעם אני לא זוכר איך קוראים
לו. נגיד שקוראים לו דוד. ממילא, לחצי מהמילואימניקים קוראים
דוד) אמר שהקצין אבטחה (המפקד שלי) בדרך, הוא רוצה לדעת מה
נהיה. או, יופי. רק מה שחסר לי. האידיוט הזה עכשיו. צעקתי לו
שיגיד להם שיביאו מטאטא כשהם באים. שתי דקות אחורי זה אני רואה
את הפרצוף המגעיל שלו. "אורן, מה קורה?" הוא שואל אותי. זהו,
רק ראיתי אותו כבר נהיה לי מנחוס לכל היום. אמרתי לו "תסתכל
ותראה". אז הוא הסתכל ואמר "אין בעיות, אפשר להכנס". אמרתי לו
שאם הוא כזה גיבור שייכנס בעצמו. "אה, ואם אתה שם", צעקתי לו,
"תביא אתך את הסיגריות שלי החוצה". כמו שהוא נכנס ככה הוא גם
ברח החוצה. "אין בעיות הא?" הקנטתי אותו. בינתיים, אנשים יצאו
החוצה מהאוטובוס לראות מה קורה, עומדים, צועקים, מעירים כל
מיני הערות, מסתלבטים, זורקים הצעות. גם הג'יפ עם
המילואימניקים נעצר וגם הם מצטרפים לחגיגה. "צריך לרסס את
הבודקה ב-K500", "להכניס עשן לשם", אלה חלק מהרעיונות שנזרקו
שם. אני רק שמעתי את זה שמציע לרסס K-500 וצעקתי לו "כן, ואתה
תשב בתוך הבודקה ותסניף את הרעל הזה?" אז המניאק צועק לי בחזרה
"לא, לי יש פטור משמירות". איזה מזל שאין לו פטור מהחיים,
למוגבל הזה. טוב באמת שיש לו פטור. הוא בטח לא יידע להבחין בין
כפתור הפתיחה לסגירה, האהבל הזה. בינתיים, אנשים המשיכו להגיע,
נהיה תור ענק בכניסה לבסיס, אנשים צופרים, "מה קורה?" נשמע מכל
עבר. בתור הבלגאן זיהיתי את זה שהביא לי סיגריות. מיד לקחתי
ממנו קופסא, פתחתי אותה והדלקתי לי אחת. חייב להירגע. הש"ג
עדיין היה מלא בדבורים. נשפתי פנימה עשן של סיגריות, אולי זה
יעזור, והשארתי את הסיגריה דולקת על אדן החלון כשהיא מכוונת
פנימה. סופסוף הביאו לי מטאטא. נעמדתי מאחורי הדלת, לחצתי עם
המקל על כפתור הפתיחה והשער נפתח. "סוף סוף", נשמע מכל עבר.
החבר'ה חזרו לאוטובוס, כל מי שהגיע באוטו חזר לאוטו שלו, כולם
התניעו, והתחילו להכנס פנימה. חיכיתי עד שכולם ייכנסו, סגרתי
את השער וחשבתי מה עושים. "אורן, אתה צריך אותי עוד פה?" שואל
אותי המפקד שלי. אמרתי לו שלא, והוא הלך. איזה יופי. לא צריך
אותו פה, לידי. שילך. נשארתי לבד, ונהייתי רעב. פאק, האוכל
בפנים ואני בחוץ. הסיגריה שעל החלון נגמרה וזרקתי את הבדל.
המשכתי לשבור את הראש מה עושים. חשבתי כבר להדליק כמה חתיכות
עץ ולעשות מדורה ושהעשן ייכנס פנימה. התחלתי לעשות את זה,
וכנראה שהדבורים הבינו את הרמז, כי הן פשוט עפו החוצה. כמו
שבאו, ככה הלכו. כיביתי את המדורה. זהו? התחפפו סופסוף? כן.
אפשר לנשום לרווחה. חזרתי פנימה, בדקתי שהכל בסדר, התיישבתי,
הכנתי לי סנדוויץ והדלקתי עוד סיגריה. איזה בוקר מטורף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מכור לכתיבת
סלוגנים, לא
יכול להעביר
שעתיים בלי המנה
שלי, והבנזונה
הזה, שמאשר את
הסלוגנים- לא רק
שהוא לא עוזר
לי, הוא עוד
מאשר לי בכוונה
גם סלוגנים
גרועים


חרגול בפניה
נרגשת לעזרה


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/2/04 18:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורן גולדפינגר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה