נגמרו כבר המילים לתאר
עצב
וביני לבין עצמי אותו כאב
אך הפעם מבוגר יותר
מפוכח יותר
עלים ירוקים שמעצימים פחדים
מראים לי את הסוף.

כמה שאלות שיש לי בראש
לעולם לא תוכל להבין
את הדמעות,
קשה לי להסביר
ואני שותקת כי
העלים הירוקים עם הזמן
גרמו לי להסתיר.

הכל אשליה אחת גדולה
שאני מתעוררת
מבינה
הדיכאון הזה לא יעבור
רק יחמיר עם הזמן.

והעיניים אדומות
מהסיגריות
מרוב חוסר שינה
מייאוש שבוחר להסתתר רק שם
ממיליוני דמעות שכבר לא
לא יוצאות.
העיניים אדומות מעלים
י ר ו ק י ם
שהורסים חיים
לאט אבל בטוח
כאב אחר כאב אחר כאב.
כבר לא מסוגלת להביט לחושך
בעיניים.