עוז עידן / עד קצה הסלקום |
את נעלייך הלבנות
כשאחוג סביבך,
ונרקוד,
אך נעלת את עצמך
באפור
בכספת בלי קוד.
חשבתי ששוב תחכי לי
בחדר ההוא
כשאחייג אלייך
לטעום
את עוגת הגבינה
אבל שוב הלכת, לא חיכית
זו היתה ממתינה.
חשבתי ששוב - - -
עיזבי,
מה זה חשוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|