New Stage - Go To Main Page

עדנה אפק
/
ריח אם

בשנת מות בוני, מתה אימה.
ולא ידעה על מי בכתה.
בוני שלה בהרי ירושלים
פרוותה סביונים.
ואמא שלה - מלחכת מים.

כשאמה שלה נפטרה, היא חשבה שהריח ייעלם.
אבל הריח נשאר, כמו הכתם של אבידן.

היא לא יודעת איך מסלקים ריחות רוחות,
היא ניסתה כבר כל מיני שיטות;
חומץ, ובושם וסבונים. אפילו כתבה לעיתונים:
הצילו! מריחים!
את השנאה והקנאה, העצב ואי האהבה,
ואת החליפות בנפתלין, ואת מה שלא יודעין.

היא באמת לא יודעת איך מסלקים ריחות כל כך חזקים.

היא מוצאת שלווה בבישולים.
רוזמרין , קינמון וריחות אחרים,
וכשריח בית באויר, היא מריחה
שאולי, אולי, תהא גם לה תקווה.

כשבוני שלה מתה, ריחה דהה.
היה קר בהרי ירושלים
ושלג כיסה על הרוחות.
אבל אמא שלה מתה בעיר שבשפלות
באין שלג שימוסס ריחות.

לבוני שלה היה ריח של אהבה
לכלבים יש ריח כזה
של התמדה.

רק צל ריח אמה הולך עימה

               בהתמדה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/6/01 17:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדנה אפק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה