הירקות היו היסטריים. ניסיתי להבין במה מדובר. מכיוון שכולם
צעקו היה קצת קשה, אבל בסוף הצלחתי לפענח: מדובר בטבח החדש.
"כן, באמת אמור להגיע טבח אחר במקום פייר" אמרתי, "סיני
מטאיוון, או קוריאני מיפן, או עיראקי מאירן, אין לי מושג, אני
לא מעורב בפרטים הקטנים". "סיני מטאיוון" קראו כמה, "אם אתה לא
יודע, אז תשאל במטבח, זה כלל יסוד". "נו, אז מה הבעיה?" "או או
או אומרים ש..." גמגם הקישוא, "ש ש ש הוא יש לו ס ס סססכינים
מממ ממ מיוחדות, ממ מ מ ממטאיוון". "יש שמועות שהוא מביא איתו
מחבת מיוחד עם תחתית ברזל כפולה! " הוסיף מלפפון. "כן, וגם
כלוב עינויים מיוחד מבמבוק שמאדים אותך בו במקום לטגן בשמן"
אמרה השעועית. "בלי שמן, אלוהים ישמור" קרא גזר גמדי והתחבא
מתחת לחסה.
"תיראו ח'ברה" ניסיתי להרגיע. "אולי יש לו טכניקות קצת שונות,
ממה שהתרגלתם אצל פייר, אבל בסופו של דבר, במהות, כלום לא
השתנה. עדיין יחתכו אתכם לחתיכות קטנות. עדיין יוציאו לכם את
הלב בסכין וימלאו באורז וצנוברים. ימשיכו לטחון אתכם בבלנדר
ולבשל אתכם במים רותחים. הדברים יישארו אותו דבר, מה כבר
הסיפור". "זה בכלל לא ה-מה, זה האיך" צייצה עגבניית שרי, "אתה
לא מבין כלום". כולם הנהנו בשתיקה.
היה שקט מעיק לרגע ואז שאלתי: "מה אתם מתכוונים לעשות? "הכל
התפוצץ שוב. אחרי דקה של צעקות, השתלט הבצל על העסק ואמר:
"שביתת רעב!" "שביתת רעב??" "כן". שאלתי אותו: "אתה בטוח שזה
רעיון טוב? לא נראה לי שתחזיקו מעמד יותר מכמה ימים". "או
שנעשה את זה או ששביתה איטלקית" "איטלקית? מה הכוונה? " תמהתי,
"ייקח פי ארבע זמן לבשל אותנו, לדוגמא".
"אהה" אמרתי, "איטלקית... אני מבין. תיראו, אני לא חושב
ששביתות זה פתרון טוב" הסתכלתי בכולם, "תיזכרו מה קרה לפני
שנה, כשהדגים החליטו לפתוח במחאה אילמת. זה היה אחרי שהגיע הדג
ההודי ההוא, ואמר שהדרך לעצמאות היא התנגדות פסיבית. אז זה
נגמר בארבע מאות קילו גפילטע פיש" הזכרתי להם. "ולפני זה, היה
את הסיפור עם השיפודים שהתבצרו במקרר והבעירו צמיגים. כולם
זוכרים איך זה נגמר" כמה כרובים אדומים החווירו. למרות שעבר
הרבה זמן, זכר המאורעות היה חרוט עמוק בלב כולם.
"ככה שלא ניראה לי שזה כיוון טוב. עדיף לדבר - משא ומתן"
הוספתי. "אני אומר לכם", צעק החציל, "התאבדות קולקטיבית, כמו
במצדה, בואו נוכיח להם שלא נלך כצאן לטבח". הדיון הסוער התחדש
במלוא עוזו, עד שהכרוב הסיני אמר: "אני דווקא חושב שצריך לתת
לו צ'אנס". כולם התנפלו עליו: "בוגד, גייס חמישי, מרגל, יהודה
איש קריות, עוכר ירקות ותוקע סכין בגב המטבח". נאלצתי להעביר
אותו למדף אחר, לפני שיבצעו בו לינץ'.
"תשתלטו על עצמכם" אמרתי, "תיראו אני מציע שתתקשרו עם הגורמים
הממונים. מי יו"ר האיגוד המקצועי שלכם?" כולם הצביעו על השום
שנמנם בפינה. "אה כן, השום. טוב, למה שלא תרכיבו משלחת נציגים
קטנה שתיגש לדבר עם ההנהלה? " שאלתי אותם. "נמאס מלדבר עם
ההנהלה" "הם תמיד אומרים כן כן, אבל בפועל כלום לא משתנה" "הם
אף פעם לא מקשיבים ברצינות"
זה היה השלב בו העניינים התחממו במהירות ונהיו מכוערים. לא
בדיוק ברור מי התסיס מה, אבל תוך רגעים ספורים המטבח נראה כשדה
קרב. ארגז עגבניות שלם צעקו: "טוב ללכת לגן עדן, אל שדות רסק
העגבניות הנצחיים, שם מחכים לנו 72 בקבוקי קטשופ בתול" ופתח
בהפגזת תכולתו לכל עבר. עגבניות טסו לכל מקום במטבח. חלקן
התרסקו על הקירות, משפריצות זרעים שנדבקו בצורת מניפה על הקיר
הלבן, ואז מדממות שובל ארוך, גולשות אל הרצפה.
המהפכה החלה. ארגז בקבוקי חלב שעמד על השיש צווח בהיסטריה:
"לוחמים עזי נפש, בל תניחו לעגבניות לזכות בכל הצל"שים לבדן".
כאיש אחד זינקו כל הבקבוקים לעבר ארון הסירים ואל מוות הרואי,
שבוודאי עוד יושר באפוסים ארוכים,
באומץ רב החלב העז
קפץ, נותץ, בכל ניתז
וכיו"ב
מייד כל ארון הסירים התרסק על תכולתו, כאשר כל הסירים בבת אחת,
בלי שום תיאום, ניסו לנוס על נפשם. לחציל ניתנה סוף סוף,
הזדמנות לקרוא דרור לנפשו, הוא הסתגר במיקרוגל עם קרטון ביצים
שהוא חטף באיומים, כיוון את כפתורי ההפעלה, ובצעקת: "תמות נפשי
עם פלישתים" טרק את הדלת והפעיל אותו. סיר מרק שעועית שחורה
הרגיש שמשהו פקע בו. "אני עושה מעשה, אני עושה מעשה" הוא התחיל
מהמהם לעצמו כמנטרה. בסיוע החומץ והשמן התבצר המרק בבלנדר
וצעק: "כשאני מסמן, תפעילו ותדאגו שלא יהיה מכסה למעלה...
התחיל לרדת גשם שחור.
את המהומה ניצל כוח של אפונה סינית בחיפוי של נבטים ובמבצע
הרואי ומסובך לוגיסטית, הצליח לשחרר את הכרוב הכבוש מכלאו.
אליהם חברו מאוחר יותר עשרות תפוזונים סיניים בהנהגתו של ד"ר
קומקווט. וכולם, כולל הכרוב המשוחרר, התבצרו על המקרר, הדליקו
מדורה ושרו תנו צ'אנס לשלום.
כמה שקי קמח וסוכר התפקעו והקיאו את תכולתם. שכבה לבנה כמו שלג
כיסתה את כל הרצפה. צנצנת הדבש הגדולה התנפצה. לא ברור אם קפצה
או הוקפצה, בכל אופן נדמה היה שקראה: "טוב למות בעד... - משהו
לא ברור שהתערבל בסוף ברעש ההתנפצות ולא ניתן היה לפענוח. מספר
קופסאות טונה שוחרות אקשן, הצליחו להימלט משמירה שהוצבה עליהם
בידי יחידת הסכו"ם [אסופת בוגדים עלובים או קומץ של פטריוטים
צדיקים, תלוי את מי תשאלו], במסווה פצצות עשן שלא ברור מאיפה
הם הגיעו, הסתננה הטונה לכיוון הכיריים. הם הפעילו את הלהבות
וכל הקונסרבים התיישבו בתוכן וצעקו: "רק חכו שהשמן ירתח ואז
תראו מה זאת ארטילריה אמיתית".
איך שהוא העניין דלף החוצה. עד מהרה כל נציגי התקשורת שמו
מצור מבחוץ, כדי לדווח לעולם, בשידור חי, מאזור הקרבות החדש.
כתב אמיץ שניסה לחדור פנימה במסווה של שק אורז נתגלה, הוכה
והושלך החוצה. בינתיים כיתת קומנדו קישואים הצליחו להגיע למקרר
ולפתוח אותו, הברדק התגבר. החומוס, סלט החצילים, הטחינה
והמיונז, כמה צנצנות של חרדל ובקבוק השמן התגודדו סביב הכיור,
סתמו אותו ושפכו את עצמם פנימה, זה היה הסימן לחומץ שנשאר בחוץ
לפתוח את המים במלוא עוזם. צנצנת חרדל אחרונה שאיחרה להישפך
למים עוד קראה: "פתחנו מלחמה כימית" ואז הקיאה את עצמה לכיור
המתמלא.
מישהו גילה את השום מסתתר בטוסטר. מכל עבר נשמעו צעקות: "זה
משת"פ עם הרשויות. לא לתת לו להתחמק. לכסח אותו. לעשות ממנו
שום מרוסק. שום כתוש. שום קצוץ שום-דבר..." אלא שבאותו רגע
הצליח קומנדו הקישואים בסיוע כוח קטניות חבלה לפוצץ את המנעול
של המזווה הגדול. דבר שהתברר בדיעבד כפטאלי והרה הסון. לתכולת
המזווה שהרגישה שהחמיצה את רוב הבלגן היו רעיונות משלה לגבי
כיצד צריך לנהל ריאקציה או אולי היסטריה או מה שזה לא יהיה לכל
הרוחות, איפה האקשן לעזאזל, תנו להתפרק קצת... בין רגע פרצו
קרבות הכל בכל, בכל המטבח. איזו דליקה קטנה באחד מאזורי
המהומות, הכניסה לפעולה את מערכת כיבוי האש האוטומטית, ועשרות
ממטרות החלו לעבוד. זה רק החמיר את מצב העניינים, הרצפה הפכה
בתוך שניות לעיסת בוץ חלקלקה, ותכף החשמל התקצר.
...כעבור יומיים, אחרי שבמשך כמה שעות לא נשמע קול מכיוון
המטבח, פרצו כלי התקשורת את הדלתות המבוצרות. בפנים התגלה כאוס
אבסולוטי, תוהו מוחלט. קריאות הצילו זעירות חשפו שני כלי
פלסטיק קטנים מסתתרים מתחת למחבת גדול. אלה היו הפלחיה
והמלמליה, בבהלת הבריחה וההסתתרות התחלפו המכסים ביניהם ועתה
לא היה ברור מי הוא מי. עשרות מיקרופונים נדחפו מתחת לאפם ואור
הפנסים סנוור אותם, מכל עבר הם הופצצו בשאלות. על רקע המטבח
ההרוס ובשידור חי לכל העולם, הפלמיה והמלפליה מצמצו ואמרו בכל
דקיק: "אתם חושבים שזה היה משהו, שטויות זה היה כלום לעומת
הפרעות שפרצו כשעברנו ממטבח מרוקאי למטבח פולני...