יעלה נוסעת באוטובוס. מסביבה אנשים צוחקים. קול תינוק בוכה
נשמע. פניה אטומות וחסרות הבעה. היא נתמכת בעמוד, נשענת עליו,
מנותקת מהסביבה. היא יורדת בתחנה שליד ביתה. אנשים חולפים על
פניה. מכוניות נוסעות בכביש. כלב נובח נשמע מרחוק. היא פוסעת
בצעדים איטיים ונכנסת לביתה. היא עוברת על פני אמה, אשר יושבת
בסלון בצופה בטלוויזיה. קולות צחקוק בוקעים ממנה. היא נכנסת
לחדרה. מסובבת את המפתח.
Extreme Long Shot.
ירייה מרעידה את הבית.

יעלה פוקחת את עיניה בבהלה. היא נבהלת מעוצמת הירייה. היא
נבהלת מהחוויה שעברה.
אני לא רוצה למות, היא חושבת לעצמה. אני לא רוצה למות. היא לא
יודעת להסביר לעצמה למה. היא לא פוחדת מהמוות. היא לא פוחדת
מהלא נודע. גם החיים לא נודעים. היא לא יודעת מה יקרה מחר, אבל
היא יודעת שהיא לא רוצה למות. היא מרגישה את אגלי הזיעה על
מצחה. היא מביטה במראה ולא מכירה את עצמה. קצוות שיער בלונדיני
דבוקות לקרקפת שלה. היא קמה בזריזות  מפתיעה ונכנסת לחדר
האמבטיה. היא פושטת את כותונת השינה שלה ופותחת את הברז. היא
נכנסת תחת זרם המים החמים. היא מעסה את רקותיה, כמו חשה את פתח
הכניסה של הכדור. היא מפחדת. היא עומדת דקות ארוכות. היא
חושבת. יותר מדי חושבת. היא מעבירה את רוב חייה במחשבות. יותר
מדי מחשבות. זרם המים הופך לקרים. היא סוגרת את הברז ומתנגבת.


הבית שקט. היא זוחלת באיטיות למטבח ומוציאה מהמקרר בקבוק חלב.
היא שופכת את דגני הבוקר לקערה, ומוזגת את החלב לתוכה. ממה אני
כל כך מפחדת. היא חושבת לעצמה. היא לועסת בשקט, שאף אחד לא
ישמע שהתעוררה. היא לוקחת את התרמיל שלה איתה ויוצאת מהבית.
היא מחליטה ללכת ברגל. הדרך מתארכת. היא מגיעה לבית הספר.
השיעורים עוברים באיטיות מפרכת. היא מרגישה שהיא מבזבזת את
זמנה. היא הייתה מעדיפה ללמוד עכשיו עוד שפה. צרפתית אולי.
אולי איטלקית. אם תלמד איטלקית תוכל לטוס מכאן. היא תטוס
לאיטליה ותגור שם זמן מה. אולי תמצא עבודה באיזו מסעדה. היא
תעבוד במשך היום ובערב תצא לבלות בבתי קפה. אולי תלך למפגשים
תרבותיים כאלו, של הקראת שירה. אולי תהיה הקראה של שירה
איטלקית,לא אכפת לה. היא הרי יודעת את השפה. היא תפגוש אנשים
במפגשים האלה. היא תזמין אותם למסעדה שהיא עובדת בה. הם יבואו
למסעדה כי הם ירצו לראות אותה שוב. היא תרגיש שאוהבים אותה.
שהיא חשובה. ואחרי שהיא תחסוך מספיק כסף היא תחפש איזו
אוניברסיטה טובה ללמוד בה. אולי היא תלמד משפטים. כולם אומרים
שהיא תהיה טובה בזה. אולי תיסע למילאנו, ותלמד שם. היא תיקח את
הספר הגדול שעוסק בדיני משפחה, תשב בכיכר הסמוכה לדירת הסטודיו
הקטנה שלה, ותלמד. היא תקרא את הספר ותחשוב, היא אוהבת לחשוב,
אך המחשבות יהיו באיטלקית.  אולי היא לא תבין חלק מהמחשבות
שלה. האיטלקית שלה עוד לא מספיק טובה. אבל היא בטוחה שיום יבוא
והיא תבין את כל המחשבות שלה.עוד כמה שיעורים, והיא תבין. גם
את אלו שהתחביר שלהן קצת יותר מסובך.

השפתיים שלה מתעקמות. היא מחייכת לעצמה.
היום נגמר. יעלה מחליטה לקחת את האוטובוס הביתה. היא מחכה
בתחנה. היא נוסעת באוטובוס, מסביבה אנשים צוחקים. פניה חתומות,
אך מלאות הבעה. עיניה נוצצות.
היא יורדת בתחנה. כמעט חושך. היא פוסעת בצעדים נחושים ונכנסת
לביתה. אמה יושבת במטבח וקוראת עיתון. יעלה עייפה. היא נכנסת
לחדרה. מסובבת את המפתח.
Extreme close up.

יעלה נשכבת במיטה. עוצמת את עיניה. רק היא והמחשבות שלה.
בלילה, זה רק היא והמחשבות. אין הסחות חיצוניות.
יעלה נרדמת.