"עולם המדע, איזה עולם גדול ויפה, סוסוני היקר" אמר דודי.
"נכון" עניתי, "עולם יפה וגדול. מה הצורה של העולם הזה, דוד?"

"עגול אליפטי, סוסי היקר, כמו כל העולמות ביקומנו הגדול".
"ומה הצורה של היקום, דודי הגדול" שאלתי?
"הצורה של היקום? חשף דודי את שיניי הסוס שלו וחייך. הקשב
ולמד: החלל הריק החיצוני לחומר (ליקום) חסר צורה כי אין מה
שתוחם אותו".
בנוגע ל"חומר", מחשבה זו לא מניחה לי כבר שנים, אבל הרי כבר
קבע הסוס הלבן מהעולם שמעבר לגיא, לפני עשרות שנים, שלא ניתן
להוציא אנרגיה מהמחזור (חוק שימור האנרגיה), אני חושב כמוהו,
אלא שניתן להעביר אנרגיה ממחזור למחזור, כגון אנרגיה הנפלטת
מעולמנו ועוברת לחלל ואולי בשלב מסוים אף לעולמות אחרים.
"מהיכן מגיעה אנרגיה זו, דוד?"
"כל אנרגיה כמוה ככל נשמה, מגיעה ממקום אחר שונה לחלוטין, אך
זהה לשאר המקומות. אני אסביר: נניח שישנה אנרגיה המגיעה ממך,
אתה חי ופולט אנרגיה, נושם, פועל ופולט אנרגיית חום, אוכל עשב
והוא נהפך בחלקו לאנרגיית חום שגופך פולט ובחלקו לפסולת
שיצורים אחרים אוכלים או מפרקים בצורה זו או אחרת. כל האנרגיה
הזו מתחברת ליסודות אחרים בטבע או נפלטת לחלל או הופכת לאנרגיה
אחרת. נניח שאני דוחף אותך, צרכתי אנרגיה לשם הפעולה ויצרתי
חום, אתה נופל יוצר משב אוויר ופוגע בקרקע, משב האוויר יצר
אנרגיה חדשה אך ממוחזרת (כמו כל האנרגיות) וגרם לשינויי מסוים
בעולם (בזה הכוונה "ממקום אחר שונה לחלוטין") ואילו בנקודת
הפגיעה נוצר חום נוסף הנפלט לחלל האוויר, שהרי אין לך בזבוז
כלשהו בטבע (אך למעשה הכל נובע מהטבע ובזה הכוונה "זהה לשאר
המקומות"). כלומר ישנה אנרגיה מסוימת בטבע, הממחזרת את עצמה,
שהרי אמר החכם בסוסים, הפוני 'אדום זנב': "אין חדש תחת השמש".
כלומר, הכל היה קיים מאז ומעולם ויישאר קיים".
"אבל דוד, הרי אמרת שאנרגיה נפלטת לחלל, כלומר יוצאת מהמחזור,
לפי זה, מתישהו היא תצטרך להיגמר, כל האנרגיה בעולמנו, ואז מה
יקרה?" שאלתי בדאגה.
"לא נכון לגמרי, הרי אמרתי כי אנרגיה יכולה לצאת מהמחזור, אבל
התכוונתי למחזור שלנו, שהרי אנו חלק ממחזור אינסופי ("המחזור
הגדול") שבו ישנה אנרגיה סופית ואם ישנה אנרגיה היוצאת מהמחזור
שלנו, מדוע לא תהיה אנרגיה ממחזורים אחרים הנכנסת לשלנו, שהרי
"חורי" המחזור שלנו, לא ייתכן שהם מרשים תנועה לכיוון אחד
בלבד".  
"ודוד, מהיכן לך לדעת שאנו חלק ממחזור אין סופי ושהאנרגיה
סופית ולא אין סופית כמו "המחזור הגדול", שהוא לפי טענתך אין
סופי ובכלל מהי אנרגיה ומהו מחזור ומהו היקום והיכן תחילתו
והיכן סופו ומדוע עולמנו נמצא דווקא בנקודה זו ולא אחרת, וכיצד
אתה מסביר שכל דבר שהוא סופי, כגון העיפרון שבידי, כאשר אנו
בודקים אותו או כל חלק ממנו בצורה מתמטית, מתברר לנו שהוא אין
סופי, הרי זה לא הגיוני משום שהוא חומר ולפיכך סופי, אז כיצד
ייתכן שהמתמטיקה, שהיא אמורה להיות מדע מדויק, שוגה בצורה כה
קיצונית? ומדוע כל החומר מתרכז בנקודה מסוימת בחלל האין סופי
ולא בנקודה אחרת, או שמא אין לכך כל חשיבות, משום שב"אינסוף"
כל נקודה זהה לחברתה ולשאר אינסוף חברותיה?"
"אתה שואל הרבה בשביל סוסון דל רעמה וקטן" אמר דודי בחיוך שבע
רצון. "הקשב: ניתן להסביר זאת. המחזור חייב להיות אין סופי,
שהרי עולמנו נמצא ביקום, שנניח שהוא נמצא ביקומים אחרים
החיצוניים לו, שנניח שהם נמצאים בסופר יקום החיצוני ל"יקומים
האחרים", הרי מתי שהוא צריך להיות היקום הכי חיצוני, נקרא לו
"יקום המסגרת" וכיצד הגיוני הדבר שיהיה יקום מסגרת? שהרי כדי
שתהיה קיימת "מסגרת" צריך גבולות, וכדי שיהיו גבולות צריך דבר
מה שיתחום את אותם "גבולות". נניח שיש דבר כזה התוחם את היקום
החיצוני (יקום המסגרת), מהו דבר זה? ושאלת השאלות, מה יש מעבר
לו? שהרי חייב להיות מעבר לו. אם יש דבר מה התוחם, הוא חייב
להיות דבר מה מוחשי, אפילו שדה מגנטי או קרינתי, אבל אין הוא
יכול להיות דבר ערטילאי, שהרי החלל עצמו דבר ערטילאי ועליו
לנבוע מדבר מסוים - מ"חומר" מסוים, שהרי אין לך קרינה או כל
חומר אחר הנפלט מהריק. "קו המגע" שבין היקום המוחשי (חומר)
לבין החלל הלא מוחשי (לא חומר) מהווה את גבולות היקום החיצוני
ביותר. לדוגמא: טיפת מים לא יכולה לתחום אוקיינוס, שהרי היא
נטמעת בתוכו. לעומת זאת יבשה כן יכולה לתחום אוקיינוס. לפיכך
כל דבר התוחם את היקום חייב להיות עשוי מ"דבר מה" השונה
מ"הדבר" ממנו עשוי היקום הקיים. כלומר, מדבר מה לא מוחשי, וכל
דבר לא מוחשי, הוא לא חומר. והרי ידוע שלכל "לא חומר" אין סוף
("לא חומר" הוא אינסופי, כשם שחומר הוא סופי), ולפיכך לא חייב
להיות גם "מעבר לו", שהרי הוא גם "מעבר לו" וגם "בתוכו"".
"אבל דוד" התפרצתי, "אם היקום הוא עגול, שהרי לעיגול אין התחלה
ואין סוף והוא יכול להיות עשויי מחומר".
"אם הוא עגול, עניתי, שהרי יש משהו שתוחם אותו בהחלט, שהרי איך
נוצרת צורה, אם לא על ידי תחימתה ב"חומר" אחר או ב"לא חומר"?
הכדור שאתה משחק עמו לא היה יכול להיות עגול אם היה אין סופי,
שהרי לא ניתן להגדיר את צורתם של דברים המתפשטים לכל הכיוונים
בצורה אין סופית. על מנת להגדיר צורה, יש להביט עליה "מלמעלה"
וכך לראות מהי צורתה - חייבים להיות חיצוניים לה! לא ניתן
להביט על האין סוף מלמעלה, שהרי הוא "מלמעלה" והוא "מלמטה"
ו"מהצדדים" וכו'. רק דבר שהוא לא מוחשי יכול להיות אין סופי.
אם כך, סיכמנו שהיקום או היקומים הם סופיים ואילו החלל שהם
נמצאים בו הוא אין סופי, או לחילופין היקומים הם מוחשיים,
ואילו החלל שהם נמצאים בו הוא לא מוחשי. כמו כן, למדנו שכל דבר
העשוי מחומר יש לו התחלה וסוף, לבד מצורות עגולות שלהן אין
התחלה או סוף או לחילופין שבהן כל נקודה היא כל נקודה, כלומר
התחלה, סוף, וכל מה שבינם. כמו כן, לכל חומר, כולל גזים,
קרינה, כוח מגנטי וכד' ישנה התחלה, סוף ועוצמה מוחלטת, לכל
כוכב ישנה אנרגיה בסיסית משלו והוא פתוח לפליטת אנרגיה אל
ה"חוץ" ולקבלת אנרגיה פנימה מה"חוץ". כל צורה חייבת שתהיה
עשויה מחומר או מריק  ותחומה בחומר "זר" או בריק, כאשר צורה
העשויה מריק חייבת להיות תחומה בחומר וצורה העשויה מחומר יכולה
להיות תחומה בחומר "זר" לה או בריק - כדי שניתן יהיה להגדירה
כצורה. כל צורה היא עשויה מחומר והחומר ממנו היא עשויה חייב
להיות סופי - מעצם היותו חומר, שהרי לכל חומר ישנה כמות מוחלטת
ואין חומר שהוא אינסופי. הצורה הגדולה ביותר העשויה מחומר
הידועה לי היא היקום החיצוני ביותר שמעבר לו יש רק ריק
אינסופי. כמו כן, הגדרנו חומר ככל דבר שיש לו התחלה ולפיכך סוף
ומה שבינם או לחילופין ככל דבר שהוא לא "לא חומר", כלומר כל
דבר שהוא לא "חלל ריק". ואילו כ"לא חומר" הגדרנו כל מה שהוא לא
"חומר", או לחילופין כל מה שהוא חלל ריק. כמו כן סיכמנו שחלל
ריק, מעצם היותו חלל ריק אין לו צורה, אלא אם הוא תחום בחומר
ולפיכך הוא "חלל ריק פנימי" מאחר והוא בפנים של חומר, ואילו
חלל ריק, שאין כל חומר שהוא חיצוני לו, הוא "חלל ריק חיצוני".
בסופו של דבר, החלל הריק החיצוני הוא המכיל בתוכו את החלל הריק
הפנימי ואת כל החומר, שהרי מה שלא קיים הוא "חלל ריק" ומה
ש"חלל ריק" הוא "לא חומר" ומה ש"לא חומר" הוא בהכרח אינסופי.
ולהפך, כל מה ש"חומר" הוא סופי, מכאן שמה שסופי חייב להיות
בתוך מה שאינסופי, שהרי הגדול מכיל בתוכו את הקטן ולא הקטן
מכיל בתוכו את הגדול".
"ומדוע היקום נמצא היכן שהוא נמצא? זוהי השאלה. לדעתי התשובה
היא מקריות מוחלטת. שהרי היקום הגדול ביותר, "יקום המסגרת" הוא
קטן לאין שיעור לעומת החלל הריק שהוא לא חומר ולפיכך אינסופי.
יקום המסגרת, גדול ככל שיהיה, הגודל שלו חייב להיות סופי. כאשר
משווים אותו ל"חלל הריק" שהוא בגודל אינסופי, הוא קטן ממנו
לאין שיעור. למעשה, כל גודל סופי כלשהו לעומת גודל אינסופי
(שיכול להיות אך ורק אחד כזה בכל מימד זמן, משום שהוא מכיל
בתוכו את כל שאר הגדלים, מאחר והוא אינסופי) הוא קטן פי אינסוף
מהגודל האינסופי. או לחילופין, כל גודל אינסופי הוא גדול פי
אינסוף מכל גודל סופי או גדלים סופיים כלשהם, ביחד או לחוד, פי
אינסוף! יוצא מכך, שכאשר אנו משווים "גודל סופי" מסוים
לאינסוף, לא חשוב מהן המידות של ה"גודל הסופי" הזה, תמיד
התוצאה תהיה שווה: אינסופי חלקיי סופי שווה אינסופי. או: גודל
סופי קטן מגודל אינסופי פי אינסוף. אם כך, מדוע היקום נמצא
דווקא היכן שהוא נמצא בחלל האינסופי? שהרי הוא יכל להיות
באינסוף נקודות אחרות, אז מדוע הוא דווקא בנקודה בה הוא נמצא?
התשובה היא מקריות".
"אבל דוד, האם אתה נותן לי תשובה כמו מקריות, בגלל שזו "האמת
האובייקטיבית" או בגלל שאין לך תשובה "אמיתית"?" שאלתי. ענה:
"אני מניח שזו התשובה שאני נותן לך, משום שלי אין תשובה אחרת.
למי יש? יכול להיות שאם נפגוש יצורים השונים מאיתנו, הבנויים
על בסיס אחר, לא על בסיס פחמן כמונו, אלא על בסיס מימן, חמצן,
או על כל חומר אחר, הידוע למין הסוסי או לא, אז נוכל לראות מהי
נקודת מבטם ולהשוות אותה לשלנו וכך להתקרב לתשובה".
"לא הבנתי דוד, מה הקשר לסוסים מכוכבים אחרים? שוב חייך דודי
וענה: לאו דווקא סוסים, אמרתי כל יצור מכל כוכב אחר. לדוגמא
נניח שנפגוש יצורים שגם הם מאמינים בסיפוריי הבריאה כמונו ע"י
האל המייסד, אלסוס, תחת שם זה או שם אחר, אז זה כבר אומר שיש
אמת בסיפורים והם לא סתם אגדות. למעשה כל ידע שהוא, ברגע שניתן
יהיה לאמת אותו עם יצורים אחרים, הוא בהכרח יהיה יותר אמין.
כמו המכ"ם שאנו משתמשים בו לאיתור תקיפות דרקונים, יש כמה
תחנות, כאשר כל תחנה מדווחת על נקודת מבטה על הדרקון במעופו,
וכך אנו יודעים מהו מיקומו המדויק, מה הוא עושה (מה הוא עושה
באמת ולא רק סיפוריי גוזמאות של יחידים). אותו הדבר בהשוואת
ידע על כל נושא בעולם עם יצורים אחרים. כל כוכב שבו ישנם
יצורים אחרים המתבוננים באמת מסוימת, רואים אותה מנקודת מבטם,
אך אין נקודה זו נותנת דווקא את האמת האמיתית על אותה "אמת
מסוימת", אך כאשר משווים כמה נקודות מבט על אותה "אמת" אנו
יכולים להבין טוב יותר מהי האמת, מהן מעשיה, מיקומה בטבע וכן
הלאה. על מנת להתקדם באמת, עלינו לצאת מתוך נקודת המבט הזהה
כמעט לחלוטין לכל הסוסים ולראות נקודות מבט אחרות לחלוטין,
כאלו שמעולם לא חשבנו עליהן, אולי כאלו שאין אנו, במוחנו
הייחודי, מסוגלים לחשוב או לקלוט אותן, אך יצורים אחרים עם מוח
שונה, או עם דרך חשיבה או דרך אחרת להבנת העולם, יכולים "לדעת"
ו"להבין". ייתכן שמה שיצורים אחרים עושים, אין לו שום דמיון
למה שאנו קוראים "חשיבה" או "ידיעה"".
"דוגמא להמחשה: השווה בנפשך את "הבנת" העולם שלך מול "הבנת"
העולם של וירוס. האם מה שעושה הוירוס נקרא הבנה, אולי ישנם
יצורים מפותחים מאוד, שאנו הסוסים, בהשוואה אליהם, בעלי כושר
"הבנה" של וירוס (יחסית אליהם) כשם שוירוס בעל כושר הבנה כשלו,
יחסית אלינו. אם כך, לא פלא מבחינתם שאין אנו מבינים דבר וחצי
דבר על "החיים" (כפי שאנו תופסים את משמעות המילה "חיים") ועל
היקום וכל אשר בו ומחוצה לו".