צביה בוכניק / עד בוא |
היא מרווה רק לעיתים
מגשם זך של אלוהים
כמו אלון בודד
כים של נרקיסים
ליבה גואה, נפשה בוערת
היכן המאכלת?
נותרה משאלה יחידה
לרחף כעשן לבן דק
רק שלא יכאב.
מי יכול היה לנחש
שהאושר ניתן רק לשנייה
בנשיקת המלאך
שהיה או לא היה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|