זה היה אחד הבקרים שבאמת לא זכרתי מי אני, רצתי למראה כבדרך
אגב כאילו אני בדרכי להכין את קפה הבוקר, בדקתי כל פס קמט כל
זיק של חיוך ועיניים נוצצות אם הם במקומם כבר המון זמן שהקול
ההוא רודף אותי שואל אם אני מרגיש מספיק בכל בוקר, צהרים, וערב
בעיר הגדולה שבה כל האנשים חולפים על פני ויכולים לזהות את
חוסר הידיעה, הפחד, אימה שבפניי, מפניי.
אותו קול היה גם מכוון מתרה, מורה וגורם לי לפעול עפ"י רצונו
שהיה רצוני, לא? אך לא!
זהו הגלגול הקודם שלי, והוא החליט להפתיע ולהתגלות בדמותו
היום, חברים:
והוא פרנץ, פרנץ קפקא .
אני לא הייתי מאלו שהאמינו בגלגול נשמות וכל החלק המיסטי הזה
בחיים, אך לאחר שהוא נגלה לפניי, קפקא, גלגולי המקדים והחל
להסביר עצמו ביתר קפידה כדרכו של סופר. באותו יום ראיתי התחלה
חדשה אולי עכשיו אוכל להכיר את עצמי טוב יותר, דרך גלגולי
הקודם.
דיאלוג:
דמות: קפה?
קפקא: תה מוקרם ללא סוכר, בבקשה
דמות: ספר לי קודם למה לא מצאת לך גוף אחר להיכנס אליו ? למה
דווקא אני?
קפקא: אין לי שליטה על כך ישנם דברים שנעשים מגבוה, אם אתה
מבין.
דמות: לא אני לא מבין וכל ניסיון להציג את האלוהות כדבר ששולט
גם בנשמותינו אינו מובן או מתקבל עליי.
קפקא: אתה מזכיר לי את עצמי בחיי, זה נחמד אבל לא אמיתי.
דמות: למה שלא תיתן לי לגלות בעצמי את האמת שלי ? ורק שלי.
קפקא: אני חלק מן האמת שלך, וקיימות עוד המון עובדות שאינך
יודע, וכדאי שתדע חברי.
דמות: תראה אותך באיזה קלות אתה הופך אותי לחברך שבכל יום
בגללך ורק בגללך אני לא מרגיש שלם, אותה האש שהייתה בתוכי
נעלמה. אז אל תיקרא לי חבר.
קפקא: אני רואה שאתה קצת נסער עקב הגילוי, הריי אם לא הייתי
יושב מולך ברגע זה את מי היה לך להאשים אם לא את עצמך, מול
המראה בפרצוף המסכן מלא הרחמים עצמיים שלך.
דמות: אז למה בכלל הופעת, זה לא עושה את זה קל יותר בשבילי.
קפקא: ראשית אתה חייב להבין שאינך יודע הכל או אפילו מחצית, אל
תיקח את זה אישית רוב רובם של החיים בפלנטה הזו אינם יודעים
שמץ. אבל מספיק בשביל לחיות.
דמות: אז אני חי כמעט כל יום עד עכשיו, אך זה לא מספק. גם אם
ארד למכולת ואפגוש בנערת חלו מתיי, אתה זה כנראה שתסתגר בתוכי
מבועת מעצמך, ולי לא יהיה את האומץ לגשת אליה.
קפקא: בעניינים מסוג זה אל תאשים אותי, זהו פרי יצירתך בלבד.
דמות: אבל אתה הוא גלגולי המקדים, ואני יודע כמה מדוכא ומסוגר
אתה, את זה לא תוכל להכחיש.
קפקא: נכון, אך כל זה נוגע רק לגביי ולא אלייך.
דמות: אך אתה הוא שנמצא בראשי ומאיים לפעול עפ"י דרכך.
קפקא: זוהי טעותך אני לא נלחם בך, זה אתה שנלחם בעצמך עכשיו
אתה מבין ?
דמות: לא !
קפקא: אתה רק צריך להתחבר יותר ולא להילחם.
דמות: להתחבר למה? אלייך יותר, לצד הנשי שבי, למה ?
קפקא: נשום עמוק מן האף והוצא מן הפה, זה יכול לעזור לך הרבה
יותר מן כל השאלות
הללו, עלייך לבטל את אותו קו מחשבה סדירה שהולכת אתך לישון
וקמה אתך בכל בוקר,
כולם נגדך הכל כבר ברור וידוע לך מראש הפתעות אינן קיימות, זה
הזמן לא לצפות, ולא לחכות לאירועים כאילו היו תסריט כתוב.
דמות: כן עוד סיסמא מפוצצת, פשוט תקבל.
קפקא: בדיוק, וכמה שזה מפוצץ ככה זה יותר נכון פשוט לקבל.
דמות: ומה בקשר לעובדות שעליהן דיברת, העובדות שאיני יודע,
אולי תעזור ותגיד לי מהן ?
קפקא: למה שאתה לא תצביע על מספר עובדות מחייך
דמות: הרי אתה יודע כמעט את כולן, אם לא כולן.
קפקא: כן, אבל אתה זוכר?
דמות: בוא נראה אני יודע שהשמש מציגה את עצמה כל בוקר מחדש.
קפקא: הו, זה יפה, ישנם המון בריות שמתוך הרגל קיבלו את השמש
גם היא ככדור גדול שכל יום יאיר את עולמם.
דמות: וגם הירח בצורותיו השונות.
קפקא: אז אתה יודע את שני הגורמים המאירים ביום, ובחשכה. אתה
כבר ילד גדול ועל אילו נאמר המון לפנייך.
מה בנוגע לחייך, ספר לי מ' ס עובדות מן רצף היום שלך!
דמות: אני מתעורר מדי בוקר בשעה שמונה, מכין את קפה הבוקר
בימים קרים תה, מתארגן בלבוש, ויוצא לעבודה, מחוץ לבית תופס לי
מונית, והופ למשרד שבו אני גווע.
שם אני מתחיל ומסיים את מטלות היום וחוזר לביתי להתרווח לי מן
הלחץ שבעבודה.
קפקא: איך אתה בדיוק מתרווח לך ?
דמות: אני מכין לעצמי משהו לאכול, שוטף את הכלים , ויושב לצפות
במקלט הטלוויזיה.
קפקא: אתה פשוט נותן להם להאכיל אותך דרך הקופסא הזו.
דמות: מי זה אלו? ומה הם מאכילים אותי ? אתה לא מובן.
קפקא: התכוונתי לדמויות שמציגות עצמן ומנסות לשעשע, וללמד דרך
הקופסה הזו.
דמות: אז במה הם מאכילים אותי ?
קפקא: במה שהם חפצים או במה שנראה להם "טעים" בעיני הצופה,
אתה.
דמות:אני דווקא מוצא את זה מאוד מבדר.
קפקא: אתה יודע ביימנו הקופסה הזו לא הייתה קיימת.
דמות: היא נקראת טלוויזיה .
קפקא: כן, טלוויזיה, אנחנו היינו יוצאים לסינמה וצופים בתמנע,
זאת הייתה ממש חוויה מרנינה.
דמות: נו אז מה רע שאני יכול ליהנות מן אותה הנאה בכל ערב
ואפילו לא לצאת את פתח הבית.
קפקא: אה בדיוק שהנאה היא כבר לא בגדר אותה הנאה, וזה גוזל ממך
זמן להמון דברים אחרים, מעניינים.
דמות: זמן, זמן יש לי בשפע .
קפקא: ואתה מוצא לנצל אותו בישיבה מול הקופסה הזו, סליחה
טלוויזיה.
דמות: ישלך הצעה מעניינת יותר למיצוי הזמן הפנוי שלי ?
קפקא: שלך, הריי אמרת זאת בעצמך, אתה לא יכול להיות יותר
מעניין?
דמות: כן אולי ברגע שתעלם כליל .
קפקא: אתה יודע מה, אני יכול להציע מ 'ס הצעות : אולי תצא לפאב
פה בדיוק בפינת הרחוב ? ותשב למשקה או אולי אפילו לניהול שיחה
אם ההוא או היא שיושבים להם לבדם גם הם.
דמות: אני לא צמא, ובכלל אני לא מרבה לשתות אלכוהול.
קפקא: אני יושב פנים מולך ואתה משיב בגדר תשובה זו, הריי לא
מזמן האשמת אותי שאני הוא הזה שדוחף אותך לשבת בביתך מסוגר מכל
עין צופה .
ולא כך, אתה הוא שבוחר בסבותיך המאולצות והמפורטות. למה אינך
בוחר לצאת וליהנות גם מכל מה שהעולם יוכל להציע לך.
האמן לי זה יקפוץ היישר אל עינך המפוחדות ופנייך המופנמות, ומה
שתצטרך לעשות זה רק להתנהג, פשוט תרפה הכל ותיכנע לכוח שחזק
ממך, חיים.
דמות: אני עושה זאת מדי יום ויומו מה אתה שח, מדי יום אני יוצא
אל המשרד ובו אני גם מנהל אינטרקציה מלאה עם הסובבים אותי
חבריי לעבודה, אל תשכח שאני סגן מנהל בכיר במשרד בו אני עובד.
קפקא: מאוד נוח אה,?
דמות: מה זאת אומרת?
קפקא: זה אומר שכל ההגדרות הללו בין אם יהיו המשרד או מעמדך
במשרד הם רק אמצעי בכדי לשמש לך רשת ביטחון או להזכיר לך מי
אתה ומה עיסוקייך בין צלעות החדר בו אתה עובד, לא כך.
דמות: אתה מצפה שאני אחיה ללא ההגדרות הללו, הריי זה בלתי
אפשרי .
קפקא: לא, אני מתכוון לכך שההגדרות הנן בנמצא ועלייך רק לראות
ולהבין אותן,
אך את חייך לנהל ללא קשר איזשהו למושגים. אלה לפי מיקומך הפיסי
.
סוף.
כתב, וביים: סהר כהן.
זה היה אחד הבקרים שבאמת לא זכרתי מי אני, רצתי למראה כבדרך
אגב כאילו אני בדרכי להכין את קפה הבוקר, בדקתי כל פס קמט כל
זיק של חיוך ועיניים נוצצות אם הם במקומם כבר המון זמן שהקול
ההוא רודף אותי שואל אם אני מרגיש מספיק בכל בוקר, צהרים, וערב
בעיר הגדולה שבה כל האנשים חולפים על פני ויכולים לזהות את
חוסר הידיעה, הפחד, אימה שבפניי, מפניי.
אותו קול היה גם מכוון מתרה, מורה וגורם לי לפעול עפ"י רצונו
שהיה רצוני, לא? אך לא!
זהו הגלגול הקודם שלי, והוא החליט להפתיע ולהתגלות בדמותו
היום, חברים:
והוא פרנץ, פרנץ קפקא .
אני לא הייתי מאלו שהאמינו בגלגול נשמות וכל החלק המיסטי הזה
בחיים, אך לאחר שהוא נגלה לפניי, קפקא, גלגולי המקדים והחל
להסביר עצמו ביתר קפידה כדרכו של סופר. באותו יום ראיתי התחלה
חדשה אולי עכשיו אוכל להכיר את עצמי טוב יותר, דרך גלגולי
הקודם.
דיאלוג:
דמות: קפה?
קפקא: תה מוקרם ללא סוכר, בבקשה
דמות: ספר לי קודם למה לא מצאת לך גוף אחר להיכנס אליו ? למה
דווקא אני?
קפקא: אין לי שליטה על כך ישנם דברים שנעשים מגבוה, אם אתה
מבין.
דמות: לא אני לא מבין וכל ניסיון להציג את האלוהות כדבר ששולט
גם בנשמותינו אינו מובן או מתקבל עליי.
קפקא: אתה מזכיר לי את עצמי בחיי, זה נחמד אבל לא אמיתי.
דמות: למה שלא תיתן לי לגלות בעצמי את האמת שלי ? ורק שלי.
קפקא: אני חלק מן האמת שלך, וקיימות עוד המון עובדות שאינך
יודע, וכדאי שתדע חברי.
דמות: תראה אותך באיזה קלות אתה הופך אותי לחברך שבכל יום
בגללך ורק בגללך אני לא מרגיש שלם, אותה האש שהייתה בתוכי
נעלמה. אז אל תיקרא לי חבר.
קפקא: אני רואה שאתה קצת נסער עקב הגילוי, הריי אם לא הייתי
יושב מולך ברגע זה את מי היה לך להאשים אם לא את עצמך, מול
המראה בפרצוף המסכן מלא הרחמים עצמיים שלך.
דמות: אז למה בכלל הופעת, זה לא עושה את זה קל יותר בשבילי.
קפקא: ראשית אתה חייב להבין שאינך יודע הכל או אפילו מחצית, אל
תיקח את זה אישית רוב רובם של החיים בפלנטה הזו אינם יודעים
שמץ. אבל מספיק בשביל לחיות.
דמות: אז אני חי כמעט כל יום עד עכשיו, אך זה לא מספק. גם אם
ארד למכולת ואפגוש בנערת חלו מתיי, אתה זה כנראה שתסתגר בתוכי
מבועת מעצמך, ולי לא יהיה את האומץ לגשת אליה.
קפקא: בעניינים מסוג זה אל תאשים אותי, זהו פרי יצירתך בלבד.
דמות: אבל אתה הוא גלגולי המקדים, ואני יודע כמה מדוכא ומסוגר
אתה, את זה לא תוכל להכחיש.
קפקא: נכון, אך כל זה נוגע רק לגביי ולא אלייך.
דמות: אך אתה הוא שנמצא בראשי ומאיים לפעול עפ"י דרכך.
קפקא: זוהי טעותך אני לא נלחם בך, זה אתה שנלחם בעצמך עכשיו
אתה מבין ?
דמות: לא !
קפקא: אתה רק צריך להתחבר יותר ולא להילחם.
דמות: להתחבר למה? אלייך יותר, לצד הנשי שבי, למה ?
קפקא: נשום עמוק מן האף והוצא מן הפה, זה יכול לעזור לך הרבה
יותר מן כל השאלות
הללו, עלייך לבטל את אותו קו מחשבה סדירה שהולכת אתך לישון
וקמה אתך בכל בוקר,
כולם נגדך הכל כבר ברור וידוע לך מראש הפתעות אינן קיימות, זה
הזמן לא לצפות, ולא לחכות לאירועים כאילו היו תסריט כתוב.
דמות: כן עוד סיסמא מפוצצת, פשוט תקבל.
קפקא: בדיוק, וכמה שזה מפוצץ ככה זה יותר נכון פשוט לקבל.
דמות: ומה בקשר לעובדות שעליהן דיברת, העובדות שאיני יודע,
אולי תעזור ותגיד לי מהן ?
קפקא: למה שאתה לא תצביע על מספר עובדות מחייך
דמות: הרי אתה יודע כמעט את כולן, אם לא כולן.
קפקא: כן, אבל אתה זוכר?
דמות: בוא נראה אני יודע שהשמש מציגה את עצמה כל בוקר מחדש.
קפקא: הו, זה יפה, ישנם המון בריות שמתוך הרגל קיבלו את השמש
גם היא ככדור גדול שכל יום יאיר את עולמם.
דמות: וגם הירח בצורותיו השונות.
קפקא: אז אתה יודע את שני הגורמים המאירים ביום, ובחשכה. אתה
כבר ילד גדול ועל אילו נאמר המון לפנייך.
מה בנוגע לחייך, ספר לי מ' ס עובדות מן רצף היום שלך!
דמות: אני מתעורר מדי בוקר בשעה שמונה, מכין את קפה הבוקר
בימים קרים תה, מתארגן בלבוש, ויוצא לעבודה, מחוץ לבית תופס לי
מונית, והופ למשרד שבו אני גווע.
שם אני מתחיל ומסיים את מטלות היום וחוזר לביתי להתרווח לי מן
הלחץ שבעבודה.
קפקא: איך אתה בדיוק מתרווח לך ?
דמות: אני מכין לעצמי משהו לאכול, שוטף את הכלים , ויושב לצפות
במקלט הטלוויזיה.
קפקא: אתה פשוט נותן להם להאכיל אותך דרך הקופסא הזו.
דמות: מי זה אלו? ומה הם מאכילים אותי ? אתה לא מובן.
קפקא: התכוונתי לדמויות שמציגות עצמן ומנסות לשעשע, וללמד דרך
הקופסה הזו.
דמות: אז במה הם מאכילים אותי ?
קפקא: במה שהם חפצים או במה שנראה להם "טעים" בעיני הצופה,
אתה.
דמות:אני דווקא מוצא את זה מאוד מבדר.
קפקא: אתה יודע ביימנו הקופסה הזו לא הייתה קיימת.
דמות: היא נקראת טלוויזיה .
קפקא: כן, טלוויזיה, אנחנו היינו יוצאים לסינמה וצופים בתמנע,
זאת הייתה ממש חוויה מרנינה.
דמות: נו אז מה רע שאני יכול ליהנות מן אותה הנאה בכל ערב
ואפילו לא לצאת את פתח הבית.
קפקא: אה בדיוק שהנאה היא כבר לא בגדר אותה הנאה, וזה גוזל ממך
זמן להמון דברים אחרים, מעניינים.
דמות: זמן, זמן יש לי בשפע .
קפקא: ואתה מוצא לנצל אותו בישיבה מול הקופסה הזו, סליחה
טלוויזיה.
דמות: ישלך הצעה מעניינת יותר למיצוי הזמן הפנוי שלי ?
קפקא: שלך, הריי אמרת זאת בעצמך, אתה לא יכול להיות יותר
מעניין?
דמות: כן אולי ברגע שתעלם כליל .
קפקא: אתה יודע מה, אני יכול להציע מ 'ס הצעות : אולי תצא לפאב
פה בדיוק בפינת הרחוב ? ותשב למשקה או אולי אפילו לניהול שיחה
אם ההוא או היא שיושבים להם לבדם גם הם.
דמות: אני לא צמא, ובכלל אני לא מרבה לשתות אלכוהול.
קפקא: אני יושב פנים מולך ואתה משיב בגדר תשובה זו, הריי לא
מזמן האשמת אותי שאני הוא הזה שדוחף אותך לשבת בביתך מסוגר מכל
עין צופה .
ולא כך, אתה הוא שבוחר בסבותיך המאולצות והמפורטות. למה אינך
בוחר לצאת וליהנות גם מכל מה שהעולם יוכל להציע לך.
האמן לי זה יקפוץ היישר אל עינך המפוחדות ופנייך המופנמות, ומה
שתצטרך לעשות זה רק להתנהג, פשוט תרפה הכל ותיכנע לכוח שחזק
ממך, חיים.
דמות: אני עושה זאת מדי יום ויומו מה אתה שח, מדי יום אני יוצא
אל המשרד ובו אני גם מנהל אינטרקציה מלאה עם הסובבים אותי
חבריי לעבודה, אל תשכח שאני סגן מנהל בכיר במשרד בו אני עובד.
קפקא: מאוד נוח אה,?
דמות: מה זאת אומרת?
קפקא: זה אומר שכל ההגדרות הללו בין אם יהיו המשרד או מעמדך
במשרד הם רק אמצעי בכדי לשמש לך רשת ביטחון או להזכיר לך מי
אתה ומה עיסוקייך בין צלעות החדר בו אתה עובד, לא כך.
דמות: אתה מצפה שאני אחיה ללא ההגדרות הללו, הריי זה בלתי
אפשרי .
קפקא: לא, אני מתכוון לכך שההגדרות הנן בנמצא ועלייך רק לראות
ולהבין אותן,
אך את חייך לנהל ללא קשר איזשהו למושגים. אלה לפי מיקומך הפיסי
.
סוף.
ה |
