בן אדם יצירתי הוא היה. אהב לבנות דברים, ביחוד אהב לבנות בתי
כלא. היה עושה אותם קטנים וצפופים, סורגים קרובים אחד לשני כדי
שלא יהיה סיכוי לברוח. בתי כלא שנועדו למחשבות.
כשהיה מסיים לבנות תא אחד ישר היה מכניס לשם את עודף המחשבות
שהיו בידיו. כל מחשבה לתא אחר כדי לא ליצור יותר מידי בלאגן.

הוא היה אוסף אותן בכל מני מקומות. בבתי קפה, ברחוב, בחדרי
שינה ואיפה שרק היה אפשר. אם היתה בורחת לו מחשבה לא היה מנסה
לתפוס אותה. "גם ככה היא תחזור אלי בסוף" היה אומר לעצמו. עם
הזמן כבר לא היו מספיק תאים להכיל את כל המחשבות שהיה אוסף, אז
הוא החליט למיין אותן לפי סוג.
תא אחד למחשבות אובדניות, תא שני למחשבות עתידיות, תא שלישי
למחשבות נקמה. את התא הזה, תא של מחשבות הנקמה בנה עם סורגים
כפולים כי מחשבות כאלה מסוכן מאוד שיצאו ויתחילו לעשות מה
שעולה על רוחם. בתא רביעי שם מחשבות אהבה, תא חמישי מחשבות של
תקווה ותא שישי למחשבות לא מוגדרות, מחשבות כאלה שלא יכלו
להסתדר עם אף סוג של מחשבות אחרות.

עם השנים התמלאו התאים אך לא היה בכוחו לבנות עוד תאים ועוד
בתי כלא. לא ידוע אם זה עקב חוסר משאבים וחוסר כח לעשות את זה
או סתם מתוך עצלנות. וככה לאט לאט, בלי שהוא ירגיש את זה
בהתחלה, התחילו להתערבב להן מחשבות מסוגים שונים בתאים. מחשבות
על אובדן עברו לגור עם מחשבות על תקווה, מחשבות נקמה שיתפו תא
עם מחשבות של שמחה, ומחשבות עתידיות התחברו עם מחשבות אהבה.
כשהיו כולן במקומן, כל מחשבה בתא המיועד לה, הכל התנהל כשורה.
אבל עכשיו שהכל התערבב, התחילו להיווצר בעיות.
עצב ושמחה, נקמה ואהבה, כל המחשבות ביחד הצליחו לפרוץ את
התאים. היה לו ברור שהמצב הזה בסופו של דבר לא יצור משהו
חיובי, אך לא היה בכוחו לנסות לתקן את המצב. המחשבות השתלטו
עליו.
התחילו להכנס למעמקי ראשו.
לא יכול היה להתמודד עם כל כך הרבה מחשבות שונות. מילא אם הן
היו מאותו הסוג, אבל כל הסוגים ביחד זה היה יותר מידי בשבילו,
יותר מידי קשה. בלתי אפשרי.

עכשיו הוא יושב שם כלוא בתוך בית כלא שהמחשבות בנו לו. אינו
יכל לצאת משם. מאחורי סורג ובריח דמיוני של אשליות, של מחשבות.
מהדהדים בראשו, משגעים את מוחו אוסף של כל מני מחשבות. לא
נותנות לו רגע אחד של מנוח ואין לו יכולת לברוח מהשיגעון הזה,
מהטירוף שמתחולל בתוכו.
בבית משוגעים, בכותונת משוגעים סגור בחדר מרופד. בתוך בית כלא
למחשבות של אנשים הוא נמצא, מנותק לגמרי מהמציאות. כך הוא
יחייה עד יומו האחרון.