אני צריכה להסביר לכם איזה רגשות מתעוררים בגוף של מישהי,
בדיוק ברגע שבו הבחור שהיא אוהבת עוד מהיסודי, שולח לעברה את
אחד ממבטיו החלומיים???
זו ההרגשה הכי נעימה בעולם. פתאום את מרגישה רצוייה, נאהבת,
נחשקת... ולמרות שבתוך תוכך, את יודעת שהוא בסה"כ הסתכל עלייך
כמו שהוא מסתכל על כולן, את מרגישה מיוחדת! מין חיוך מטופש
שכזה מתפשט על הפנים שלך, ואת לא יכולה לשלטו בו. בעצם, פשוט
לא מעונינת לשלוט בו. הרגשה של חמימות מתפשטת בכל הגוף,
ופרפרים קטנטנים ושובבים עפים להם בתוך בטנך ומדגדגים אותך...

קוראים לו דניאל. עוד מהגן אנחנו כל הזמן ביחד. כולם אומרים
שאנחנו ממש "אחים בדם", "הידידים הכי טובים שיש".
בינינו, זה ממש ממש לא מחמיא לי. להפך. זה מבאס! מה אני צריכה
אותו בתור הידיד הכי טוב שלי? אני רוצה אותו בתור משהו אחר!
ימים שלמים אנחנו מבלים ביחד. לומדים למבחנים, מכינים שיעורים
ועושים ביחד כל דבר שרק אפשר. אנחנו יוצאים לאותם מקומות עם
אותם חברים, ואפילו לשנינו יש אוסף של דיסקים עם שירים משנות
ה-80, דבר שדי נדיר בזמננו.
אני יודעת עליו הכול. משפחה, חברים, חברות... זה הנושא הכי
מעצבן! חברות! באופן אוטומטי כשהוא מכיר מישהי חדשה, אני
הראשונה שיודעת. מה אני אמורה להגיד לו? יופי? בהצלחה?
מכירים את המשפט: "אחד בפה אחד בלב"? - הוא נכתב עלי!
כשאני אומרת: "יופי", אני מתכוונת: "אני מקווה שתיפרדו מחר,
מקסימום מחרתיים!", כשאני אומרת: "אני שמחה בשבילך". אני
מתכוונת להגיד: "אבל הייתי הרבה יותר שמחה אם בכלל לא הייתם
נפגשים".
וגם דניאל יודע עלי הכל. הדבר היחיד בעצם שהוא לא יודע, זה
עליו... האמת, שהוא באמת לא מבין איך זה שאין לי חבר, ושמכיתה
ז' בערך לא יצאתי עם אף אחד.

אני זוכרת שבשנה שעברה, בערב של ה"סילבסטר", לשנינו לא היה עם
מי לצאת, אז ככה, בספונטניות שכל כך מאפיינת אותנו, יצאנו
ביחד! איזה מאושרת הייתי. חשבתי שאולי סוף סוף יהיה סיכוי
שיקרה משהו בינינו.
הכל התנהל מצוין. יצאנו למסעדה, ובדיוק בחצות, כשהתהלכנו לנו
בטיילת, הוא אמר משהו כמו: "אני מקווה שתהיה לך השנה הכי טובה
בעולם!" ונתן לי נשיקה... על הלחי! כל כך התאכזבתי. זה מה
שהוכיח לי שהכל כבר אבוד. שאין צ'אנס.

מה שהכי מבאס בסיפור הזה, זה שבנוסף לזה שאנחנו "אחים בדם",
הוא גם החברה הכי טובה שלי... ככה שאין לי למי לספר עליו. אין
לי את השיחות האלה של הבנות, וזה ממש חסר לי.

זוכרים את הפרפרים, החיוך, וההרגשה הנפלאה שסיפרתי לכם עליה
בהתחלה?! אצלי זה קורה הרבה!
לא כי דניאל אוהב אותי, אלא בגלל שהוא "אח שלי"...
כיף לי???
אני ממש לא חושבת ככה...