אני פותח ת'עיניים, נושא עיניי אל עבר השממה
כל הברושים חודם גבוה, הענפים פשוקים קומה אחר קומה
ולשממה הם לא הגיעו, נותרו עומדים בצל ההר
הציפורים נישאו אל על, והאביב עבר
ואת, מעל כולם, כדרור מעל מדבר

זכרי את העבר
זכרי שפעם גם פה היה ירוק
וגם בחורף ובקיץ האוויר היה מתוק
ובין גבעות ועננים השמש עוד פילסה לה את דרכה
וצחקה

אני עוד מפזז דרכה
דרך מראות, דרך שלהבות מוזרות
והטלטול האינסופי אינו צפוי, ויש כל כך הרבה אורות

ואין הסטוריה מכתיבה את הבאות
ואין העצב מספר על התלאות
אני רוצה לראות


רוצה לראות כיוון אחד, רוצה כל כך ללמוד
איפה אני? ואיפה אמיתי? וכמה אשליות?
צריך עוד למלא עולם שלם, זאת רק ההתחלה
עוד התחלה.. עוד לא מצאתי דרך רגילה
לדעת את כל מה שאצטרך כדי להיות שלם,
להתעלם מהסינוור ולגלות


אני לוקח את רגליי, ומתקדם לאט כדי להאחז
ועם כל צעד שהשלמתי, אני מגביר את צעדיי, בלי להסס
וקצה האופק כבר נראה, ומתחתיי כבר אין דבר
אני ממריא אל השמיים, מתנתק מהמדבר
ואת, וזכרונך, כמו כד עתיק, בפנים נשבר