"נראה לי שזו פשוט הדרך שלך להאט את הקצב, להישאר בילדות עוד
קצת לפני שכבר תחשבי מבוגרת לכל דבר", אמרה שלי. זה היה יום
שלישי, אני וכמה חברות ישבנו בבית הקפה האהוב עלינו, ושוב, כמו
תמיד, חזרה השיחה על זה שאני היחידה שעדיין שותה שוקו. "אפשר
להבין אותך", אמרה חן, "בעולם שכזה מי לא רוצה לשמור כמה שיותר
על התקופה הורודה הזו של התמימות". הגר הנידה בראשה כדי להראות
שהיא מסכימה. כולן הסתכלו עליי וחיכו לתגובה, לגמתי מספל השוקו
החם, מתענגת על כל רגע. "ילדה של שוקו", כך הן קוראות לי כבר
שנים. האהבה שלי לשוקו ידועה לכולם, כולם חושבים שאני שותה
שוקו בגלל סיבה עמוקה כלשהי, ת'אמת - אולי אני אשמע רדודה, אבל
אני פשוט אוהבת שוקו...